שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סוכה · פרק 4 · הלכה 4 · Segment 2

לא אמר אלא קטן אבל גדול לא. רש"י פי' בבבלי דף מ"ו ע"ב שהגדולים אוכלים אתרוגיהן של תינוקות וקשה דהכא משמע דוקא קטן אבל גדול לא וי"ל דרש"י מפרש דוקא אתרוג של קטן אבל של גדול לא ודוחק:

אתרוג שנפסל וכו'. כתב הט"ז בא"ח סי' תרס"ח ס"ק ב' בב"י הביא א"ח בשם הירושלמי דנפסל ביום א' מותר לאכלו ע"כ ויש לתמוה אמאי לא מתסר דהא אתקצאי לבין השמשות איתקצי לכולא יומא עכ"ל ב"י ונראה דתמיהת ב"י על א"ח דעל הירושלמי ל"ק דסובר כר"ל דאמר אתרוג בז' מותר דלא איתקצי אלא למצותו ולא לכולא יומא אלא דתמה הב"י על הא"ח הא קי"ל כר"י דאיתקצי לכולא יומא ע"כ ותימא הא מפורש כאן דאף רב סובר דאתרוג בז' אסור אלא דהירושלמי סובר דלא אמרי' מגו דאיתקצאי בה"ש אלא טעמא אחרינא אית בי' משום דראוי לאחרי'. ומ"ש הט"ז דלדידן אתרוג אסור בח' גזרה משום סוכה ע"כ דבריו תמוהים דלא כתבו כן תוס' והרא"ש אלא לפרש טעמו דלוי דאוסר אף בח' ודאי אבל לאסור בח' ספק ז' כתב הרא"ש הטעם משום דאמרינן שמא יבא אליהו וכו' ע"ש. גם מ"ש הט"ז דיש לחלק בין אתרוג שנפסל לאתרוג שלם לאסרו בח' משום גזרה דסוכה ע"ש תמוה דא"כ מנ"ל לש"ס דר"ז סובר כאבוה דשמואל דלמא סובר נמי כלוי ושאני אתרוג שנפסל מאתרוג שלם וע"ש בתוס' וברא"ש ובתידושי הארכתי ע"ש וצ"ע: