מהרן שפירא אין זה מדברי רע אלא סיום הברייתא דלעיל אתאן לתק אין זה שם לשון הברייתא אלא התלמוד שאמר עז לא תימא רע סובר כן אלא תק רל תנא אחד מי שהוא סובר כן לאפוקי חכמים דפליגי:
תיבת ורג אינו בהראש שהעתיק דברי הריף ולכאורה נראה שהוא טס וממ יש לומר דהפ מתחלה אמר דדעת תק דהוא שאמרו בו אתאן לתק דשרי בקיטוף ועכשיו אמר דיש עוד ב תנאים דהיינו רג ורבנן דאסרי וכו רל כא כמו שהוא סובר דהיינו רג אוסר בלישה. ומקיטוף לא דיבר וחכמים דהיינו חכמים בתראי סברו דאסור אף בקיטוף:
מהרן שפירא רל שהריף פי בברייתא דקתני אין לשין את העיסה ביין ושמן ודבש כו עי מים וכמש הריף לקמן ואכ ממילא גם דברי רל נפרש דסל עם מים. ורשי פירש דרל בלא מים הוא משוס דסבר מדנקט סתמא משמע אפי בלא מים ואכ ממילא מפורש הברייתא נמי כן אבל הריף שפי הברייתא דרל עם מים גם דברי רל נפרש כן ואין להקשות אליבא דריף שפסק לקמן כרע דמותר ללוש במי פירות עם מים אפי לכתחלה הלא מדברי רל משמע דחמץ נוקשה מיהא הוי רל אותן שבאין לידי חימוץ הוי חמץ נוקשה אבל כשירצה יכוין לשומרן היטב שלא יבאו לידי חימוץ. וכבר אפשר לומר דהריף סובר שרל סובר כרבן גמליאל והוא פסיק בהלכות כרע שרבי יהושע בן לוי סובר כוותיה ולא משמע לקמן בריף שאמר ולא אשכחן אמורא דפליג עליה דריבל ולדידיה הרי מצינו ריש לקיש ודוק: