כתב יד א א"ר יוחנן סאה תרומה שנפלה למאה והגביה חולין כ"ש מבטלין אותן פי' דהרי יש כאן באותה סאה א' ממאה ועוד תרומה והשאר חולין ומן הדין היה שיבטל אלא שחכמים גזרו עליה והיינו כשהוא בעין אבל כשנפלו לתוכו עוד חולין כ"ש מבטלין אותו ומותר לאכול לזרים:
ומקשי מתני' פליגא על ר' יוחנן. פי' דתני אינה מדמעת אלא לפי חשבון פי' משמע הא לפי חשבון מדמעת אלמא דאין חולין כ"ש מבטלין אותו וא"כ אינה מדמעת כל עיקר אלא שצריך שיהא בחולין כשיעור רוב חשבון התרומה שיש בסאה וע"ז אמר אינו מדמעת אלא לפי חשבון. פי' אין צריך רוב אלא לפי חשבון תרומה שיש בה משמע הא לפי חשבון מדמעת. פי' שאם אין רוב אף לפי חשבון תרומה נעשה מדומע:
אר"א והוא שנפלה למקום מדומע אחר. פי' הא דקתני במתני' אינה מדמעת אלא לפי חשבון משמע הא לפי חשבון מדמעת היינו כשנפלה למקום מדומע אחר אפי' אילו לא נפלה היתה עולה כגון שיש שם מאה פעמים ועוד נגד התרומה ששם השתא כשנפלה אותה הסאה נצטרפה התרומה שבסאה עם התרומה ששם. ואם אין שם בחולין א' ומאה נגד ב' התרומות נעשה מדומע ואסור. ומקשי ע"ד דר"א החולין שלמטן והחולין שלמעלן מצטרפין לעלות. פי' אפי' לא יהא שם מאה ועוד חולין נגד ב' התרומות הרי גם באותה סאה יש מאה ועוד חולין נגד התרומה שיש בה וא"כ ב' החולין יצטרפו ויעלו שתיהן:
ומשני סבר ר"א חולין שלמטן נעשין חרשין. פי' דסבר ר"א דחולין שיש בתוך הסאה נעשין חרשין ואין מצטרפין להעלות את התרומה והוא שרבו תרומה על החולין. פי' שהסאה שנפלה הוא רוב נגד החולין ששם אז אין החולין שבסאה מצטרפין וצריך שיהא בחולין לבד נגד ב' התרומות ששם אבל אם [אין] הסאה רוב נגד החולין ששם מצטרפין שניהם להעלות את התרומה: