כתב יד א ה"ג תני ריבה חולין נעשה כמרבה מזיד. פי' קאי על מתני' דקתני סאה תרומה שנפלה למאה והגביה כו' עד שתרבה תרומה על החולין ומפרש בברייתא דאם רבתה תרומה על החולין ואח"כ ריבה חולין כדי שיהא החולין רוב נעשה כמרבה במזיד ואסור אפי' הכא שכבר בטלו כ"א בא' ומאה כיון שחזר להיות רוב ונאסר ואח"כ ביטל אינו מועיל הביטול:
ומקשי והא תנינן היו בו מ' סאה כו' עד היכן רב איסי בשם ר' מנא כו' עד רובא של מקוה. משמע דא"צ רק שיהא הרוב במי מקוה ואפי' רבו מי פירות מותר לרבות אח"כ מי מקוה מכשר מדלא תני עליה ג"כ כי הכא:
ומשני תמן הי' בו רוב את מרבה עליו והוא כשר פי' דתנן גבי מקוה אין מי פירות נקראין איסור כלל דאם היו בו רוב מי מקוה מותר להרבות בתוכו אפי' לכתחילה במי פירות א"כ א"צ רק שיהי' הרוב במי מקוה וא"כ אפי' כי נתרבה מי פירות מותר ליתן אח"כ מי מקוה לתוכן כדי שיהי' מי מקוה רוב ואינו נקרא מבטל איסור לכתחילה:
ברם הכא על כל סאה וסאה צריכה מאה סאה. פי' והכא הוי אפי' איסור חמור דאפי' נפל לתוכו סאה אחת צריך מאה סאה לבטלה. ואם הטיל לתוכו במזיד כולו אסור וא"כ משו"ה כי רבתה התרומה על החולין אסור לרבות חולין דהוי מבטל איסור לכתחילה: