שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי ערלה · פרק 1 · הלכה 3 · Integer 7

ר' לעזר אמר ר' חייה בר בא מתניתא אמרה כן. — ע' מנחות ס"ט ב' תוד"ה דאמר שהעתיקו בשם הירושלמי א"ר חנינא בר אבא מתניתא כו'.

דר' יהודה אמר מתאחה היא עד שלא תשריש ר' יוסי בשם ר' יוחנן כו'. — צ"ל: דר' יהודה אמר מתאחה היא עד שלא תשריש (פי' דברי ר' יהודה הן בשביעית פ"ב מ"ו דשם אמר כל הרכבה שאינה קולטת לג' ימים שוב אינה קולטת ואיחוי כהרכבה הוא וקולט לג' ימים ואילו בנוטע אילן בקרקע מודה ר' יהודה לת"ק שאינו קולט השרשתו בפחות משלשים יום וזה דלא כשיטת בבלי רה"ש יו"ד א' וב' דמדמה נטיעה והשרשה להרכבה אפי' לר' יהודה ע"ש) ואפי' תימר כרבנן כיון שנתאחה פטור (פי' אפי' השרישה תחילה בקרקע) ר' יסא בשם ר' יוחנן איחוי אין בו ממש (פי' ואם נשרשה תחילה ודאי חייבת בערלה ומ"ש לפנינו "שרשים אין בהן ממש" נשתרבב מלמעלה ה"א) א"ר זעירא לר' יסא בפירוש שמעתינה כו' הקדש פטור וזקינה פטור מה הקדש נטע ואח"כ הקדיש חייב אוף הכא השרישה ואח"כ נתאחה חייבת ולא דמייא הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו גבי זקינה מה אית לך ראוי הוא לחשוב עליה ולחייבה (פי' בתמיה) ר' אבהו בשם ר' יוחנן כו' אין תימר לא טהרה אפי' לא חנט אסור (פי' שבשעת הסיפוק לא היה בו שום סימן של פירות ואחר שסיפקו אז חנט מ"מ אסור כיון שהשריש טרם שסיפק) ר' זעירא בשם רבנן אתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר או שסיפקו לחבירו אפי' מוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור ולוקין עליו בכזית א"ר מיישא כו' וילקה לפי חשבון שיש בו א"ר יונה על ראשה (פי' הא דאמר לוקין עליו בכזית ארישא קאי ביצא לשנת היתר ולא אסיפא בסיפקו לחבירו) מה בין זה לזה כאן מחמת עצמו הוא חי וכאן מחמת הסיפוק הוא חי מעתה אתרוג כו' וסיפקו לחבירו וכן חבירו (פי' אתרוג אחר שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר) סיפקו לזה טהרו זה את זה.