רש"ש על נזיר · דף 9a

רש"י ד"ה אר"י כו'. אלא כו' בזמן שאמר כו' והרי הן עלי קרבן כו'. גם הרמב"ם מפרש דכוונת ר"י שיאמר ג"כ קרבן. אך דמפרש דר"ל דקבל עליו הקרבן דחייב הנזיר להביא. ומשמע דלא גריס מלת הן ע"ש. אבל התוי"ט העתיק גם בפי' הרמב"ם מלת הן. וצ"ל דכוונתו שיהיו הן לדמי קרבן נזירותו. וכ"פ הרמב"ם בעצמו לקמן גבי דלת לר"י ע"ש. אבל קשה דהתנן ספ"ה דתמורה האומר על בהמה טמאה כו' הרי אלו עולה לא"כ. וי"ל דש"ה כיון דכבר אמר הריני נזיר. ונזיר נצרך לקרבנות אמרינן דודאי כוונתו לדמי קרבן. וכן התוס' חילקו בכיוצא בזה לפי שיטתם. גם י"ל דהכא דאמר עלי משמע טפי דלדמי קאמר וכמו שחילק ר"א בערכין (ה ב). וא"ל דשם אינו אלא לר"מ. הכא עדיפא דשלו הם ויכול למוכרן אפי' לרבנן מהני:

תד"ה הריני (בסופו). דבירוש' קרי לדבילה תירוש. גם בגמרתינו יומא (עו ב) איתא תניא הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ופרש"י בפירות כו':

תד"ה אין אדם. נחלקו כו' בהאומר ערך כלי כו'. וכן הביא המפרש. וע"ש דעיקר פלוגתייהו הוא במעריך פחות מבן חדש. וזה הוא מימרא דרב שם. אלא משום דשם איכא למימר דטעמא דר"מ משום גזירה כדאיתא התם. לכן הביאו הא דכלי: