גמרא הניחא למ"ד כו' אלא למ"ד כו' מא"ל. כהאי לישנא בכה"ג איתא ביומא (עח) תינח ביוה"כ כו' תינח מנעל סנדל מא"ל. וכ' רש"י שם דל"ג התינח כו' וע"ש בר"ן:
קריאה במקור
רש"ש על נזיר · דף 50a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רש"י ד"ה או דלמא. דלא אצטריך כו' אי אית ליה נצל כו'. כצ"ל:
רד"ה אלא למ"ד. אכתי מטמא בכזית כנבלה. כצ"ל:
תד"ה ת"ש. דמש"ה לא נפסל מלאכול לכלב. למ"ד דט"ח עד לגר ע"כ לא נפסל אף מלאכול לאדם. ואולי דט"ס הוא וצ"ל לאדם. ובסה"ד הסמוך שכ' ג"כ וראוי אכתי לכלב לא קשיא דהתם אזלי למ"ד עד לכלב:
תד"ה חוץ. כלומר כמו שרודה אותו כו'. כצ"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 2b801d427f61da27aa1830bfabc105338564374eba88a018ac3964dbf5f7d5a0