כתב יד א עד כדין כשהיה יבש מכאן ומכאן כו'. פי' דסובר הירושלמי הא דקתני במתני' המנמר היינו שקוצר היבש ומשייר הלח דהיבש בין הלח היה מנומר והוא הסיר הנימור וצריך ליתן פאה לר"ע מכל אחד היינו ממה שקצר לכל חתיכה וחתיכה בפ"ע דהלח המשוייר מפסיק וע"ז מ"ל דהיינו כשהלח באמצע אז הלח מפסיק לענין שהוא צריך ליתן פאה למה שקצר לכל חתיכה וחתיכה בפ"ע:
כתב יד ב עד כדון כשהי' יבש מכאן ומכאן. מדקתני מתני' ושייר קלחים לחים משמע שקצר את היבש שמכאן ומכאן ובזה סבר ר"ע פאה מכאו"א מכל חתיכה וחתיכה שקצר משום דלח המשוייר מפסיק ביניהם: