בן יהוידע על שבת · דף 121a

לָעֶרֶב שִׁגֵּר לְכָל אֶחָד מֵהֶם שְׁנֵי סִילְעִין. נראה לי בס"ד הטעם שעשה כן, כדי שלא יאמרו הא דלא הניחם לכבות בשביל צרות עין, שחשב שיוכל לכבות הוא ואנשי ביתו ולמה יניח את אלו לכבות ויצטרך לתת להם שכר טרחם אחר שבת, ואחר כך ירדו גשמים ולא הוצרך לכבות בעצמו! על כן שלח להם שכר אחר כך כדי לברר דלאו משום קמצנות מנע אותם. אי נמי נראה לי בס"ד, כי הוא חשב ירידת הגשמים למעשה נס, ולכן כדי שלא יהנה ממעשה נסים שיגר שכרן כאלו הם כיבו, דאם לא היה מונעם היו מכבין, וכיון דנותן להם שכר עתה נמצא דלא אשתכר ליה מידי מחמת הנס. והא דנתן להם שְׁנֵי סִילְעִין לְכָל אֶחָד מֵהֶם שהוא מתנה מרובה ברבוי בני אדם שבאו, ולמה היה צריך לאפסודיה כולי האי? נראה לי בס"ד כי חשש פן יחשדו אותו הא דמנעם מלכבות הוא משום דהוה ניחא ליה בשריפה, שהיה בידו נכסים הרבה של המלך ובעת שנפלה הדליקה הבריחם מן הבית למקום אחר, וגם ממון שלו הבריח, ולכך רצה שיהיה שריפה בבית כדי לגזול ממונו של מלך ולומר שנשרף ולכך מנעם, ולעיני הרואין אמר שמנעם בשביל שבת! לכך כדי להוציא עצמו מן החשד הזה שהיה עובר בדעת המון העם ולכן נתן להם שני סלעים לכל אחד ואחד שהוא מתנה מרובה ברבוי האנשים שבאו כדי שיתברר שאין לו חימוד ממון, ואיך יחשדו אותו שהיתה כונתו לגזול ממון של מלך?! ונראה לי מה שאמר נָפְלָה דְּלֵקָה היה זה מה שקורין זנזל"א, והוא כדור אש ששורף בתים בר מינן, והוא חצים היוצאים מן הברק, וקודם כמה שנים עשה חכם אחד תיקון טבעי לשמירת הבתים מדבר זה וכנזכר בספר הברית (פרק יד), ולכך נקיט לשון נָפְלָה ולא אמר הָיְתָה.