שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי מועד קטן · פרק 3 · הלכה 1 · Integer 5

והמנודה שהתירו לו חכמים מה אנן קיימין אם בשהתירו לו קודם לרגל יגלח. — צ"ל: אם בשהתירו לו קודם לרגל אל יגלח (פי' יהא אסור לגלח במועד שהיה לו פנאי לגלח לפני הרגל, וכעין זה יש לקמן בסוף ע"ד מדף זה "וכן מי שנשאל לחכם והותר מה אנן קיימין אם בשנשאל קודם לרגל לא יגלח" ועניינו כמו שביארנו. אבל ברא"ש ריש פרק זה העתיק בשניהן כנוסח שלפנינו ולפ"ז הפירוש ברישא "יגלח" לפני הרגל ובסיפא "לא יגלח" במועד ואין זה מחוור).

א"ל שאול (פי' שבר קפרא אמר לבר אלעשא שהיה עשיר ורב אוצרות אך ממעוטי מדע ומתגאה ברוב עושרו וקנא ונוקם, שאל חידה זו מרבי, והחידה היא לעג וקלס על בר אלעשא עצמו וכדי שלא ידע פתרון החידה המפורשת לכל שומע החליף לו בר קפרא מלשון זכר ללשון נקיבה) משמים נשקפה (פי' שהוא מתגאה עד לשמים ומתהלל ברוב עושרו) הומיה בירכתי ביתה (פי' שגם בביתו היה מטיל אימה יתירה ועושה מריבה עמהם) מפחדת כל בעלי כנפים (פי' שאף התלמידים שבישיבת רבי שכמה מהן סופן להתעלות ולהתמנות לחכמים היו יראים ממנו) ראוה נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו (הוא מלשון הכתוב באיוב כ"ט ח' ועניינו שכולם היו מכבדין אותו ומהדרין את פניו מתוך היראה) הנס יאמר הוי הוי (פי' מי שלא נהג בו כבוד כפי רצונו היה נס מפניו כדי שלא ידע בר אלעשא מי היה זה) והנלכד נלכד בעונו (פי' שאם מצא בר אלעשא למי שלא נהג בו כבוד היה נוקם ממנו באיזה אופן נקמת כבודו המחולל).

[השלמות: וידע דלית הוא מתמנייא ביומוי. — כעין זה בתענית פ"ד ה"ב [ס"ח ע"א].]