שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי מועד קטן · פרק 1 · הלכה 5 · Integer 2

ומה ביניהון ר' יוחנן אמר ערב הרגל ביניהון כו'. — צ"ל: רי"א ימי הרגל ביניהון ר"ע אומר כו' ואת פוטרו מן הראשונה ואינו מטמאו בשנייה שאת נזקק לו להקל ולא להחמיר ר' יוסי בשם ר' אחא אתייא דיחידייא דהכא כסתמא דתמן ודיחידייא דתמן כסתמא דהכא אתייא דיחידייא דתמן כסתמא דהכא ר"ע אומר כו' ודיחידייא דהכא כסתמא דתמן דרבנן אמרי חורי היא ואת פוטרו מן הראשונה ואינו מטמאו בשנייה ותנינן הכא ר"מ כו'.

ואמרון בשם שמואל פריחה ושחין המורד ביניהון (פי' "הלכה לה האום" ששנינו היינו שנעשה מקומה שחין המורד שאינו טמא בבהרת כדתנן בנגעים פ"ו מ"ח¹⁾ ונראה ביאור המשנה להירושלמי בהרת כגריס והסגירה ובתוך ימי הסגר נולד לה פשיון כגריס עם סימן טומאה והלכה לה האום. וטרם שהספיק הכהן לטמא משום מחיה או שער לבן שבגדים שפשה פרחה מהאום שנעשתה שחין המורד בכולו) ר"ע אומר היא קדמייתא כפורח מן הטמא טהור (פי' דפורח מן המוסגר דינו כפורח מן הטמא) ורבנן אמרי חורי היא כפורח מן הטהור טמא (פי' דפורח משחין המורד דינו כפורח מן הטהור וטמא כרשב"ל למטה) בגין דהיא חורי הא אין היא היא טהור (פי' שאם היא בהרת ראשונה ומוסגרת ונעשית שחין המורד ופרחה ממנו בכולו דינו כמוסגר שפרח בכולו דטהור כדמוכח במגילה פ"א ה"י וכן בנגעים סופ"ח) ואתייא כיי דארשב"ל דאיתפלגון פרחה בו בשחין המורד (פי' שהיה בו נגע בשחין המורד דטהור וממנו פרחה בכולו) ר' יוחנן אמר טהור (פי' דהוא סבר דמש"ה הפורח מן הטהור טמא דהרי פשה וכאן שאין שחין המורד מטמא בנגע אפי' בסמני טומאה אין פשיון מועיל בו שהרי אין בו אום) רשב"ל אמר טמא (פי' דסבר דהא דפורח מן הטהור טמא אין הטעם משום פשיון אלא גזירת הכתוב היא כדתני בספרא פ' תזריע שדורש דין זה מן המקרא, ור' יוחנן ורשב"ל נחלקו בהני תרי פירושי שהביא הר"ש בנגעים פ"ח מ"א ד"ה מטהור טמא כו' אלא בשיש בו כו' ועוד יש לפרש כו' וע"ש).