שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי מועד קטן · פרק 1 · הלכה 5 · Integer 3

לומר שנינוחו אבותיו מן הדין. — צ"ל: שנינוחו עצמות אביו מן הדין (כן העתיק הרמב"ן בתה"א שער הקבורה, וביאור זה שבשר המת אחר קבורתו נבאש ומסריח ומתפרד ליסודותיו וישובו היסודות העפריים אל הארץ כשהיה והיסודות האויריים בוקעין מן הארץ למעלה ומתערבין באויר עד שבמשך הזמן פעמים מרובה ופעמים מועט לפי יסודות הארץ שנקבר בה ולפי אויר אותו מקום ישארו רק העצמות, ומשך זמן הפירוד ליסודותיו מכונה אצל חז"ל "חבוט הקבר" כדאיתא בברייתא דחבוט הקבר פ"ג שבספר ראשית חכמה שער א' פי"ב דין הקבר יתר מדינה של גיהנם שאלו בדינה של גיהנם אין דנין עליה אלא מעשרים ומעלה אבל דין הקבר אפי' יונק שדי אמו אפי' נפלים אפי' גמולי מחלב צדיקים וחסידים בה נדונים ע"כ, וכתב רס"ג בספר האמונות והדעות מאמר ששי פ"ז ובתחלת זמן הפרוד תעמוד הנפש זמן מבלי מנוחה עד שיכלה הגוף כו' ויקשה עליה כו' ממה שיעבור על הגוף מן התולעה והרמה כו' וזה שקוראים דין הקבר או חבוט הקבר ע"כ. ואחר שנרקב כל הבשר ונשארו רק העצמות היבשות מכונה בירושלמי כאן שנחו העצמות מן הדין, ונקרא זה "דין" מפני שכך נגזירה גזירה מראש ימות עולם כדכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב).