חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 4 · הלכה 8 · Segment 2

מפני שחלץ לה הא אם לא חלץ לה ומתה מותר באמה כבר מבואר הסוגיא הזאת בר"פ ד"א וה"פ דמדייק מפני שחלץ לה דהא חליצה ומיתה הוי ב' המתירין ואי ס"ד דמתה אסור באמה ליתני החולץ ליבמתו. או מתה הוא אסור בקרובותי' כו' אלא ע"כ דווקא בחליצה אסור הא אם מתה מותר בקרובותיה דלאו ככניסה דמיא הדא מסעי' לריב"א בשם ר"א שומ"י שמתה מותר באמה דאפילו זיקה ככניסה דמיא מ"מ לאחר מיתה מותר באמה לשיטת הירושלמי כדמסיק זיקה היתה לו בה כיון שמתה בטלה זיקתו [והכא כיון שמת כו' הוא אגב גררא מביא לישנא דלעיל בר"פ כיצד כדרך הירושלמי וכ"כ הק"ע ז"ל]:

ר' אבין שמע לה מן דבתרה פי' דר' אבין חולק על הדא דלעיל וכן הוא לישנא דר' אבין בירושלמי כשחולק על הדא דלעיל. [עי' במס' דמאי בפ"ה ובשנו"א ז"ל] ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין ואחותה אצל אחין לא כמתה היא בתמי' פי' דמדוע מותרין האחין באחותה כשהיא קיימת ע"כ משום דהחלוצה חשובה אצל אחין כמתה ועכ"ז אסורין באמה וכו' משום דשומ"י שמתה אסור באמה. ושיטת הירושלמי דהאחין מותרין קאי רק אאחותה דאל"כ אלא כפי' המפרשים ז"ל לא הוי ליה להתחיל מן ואחותה בזמן שהיא קיימת ולסיים ואחותה אצל האחין לא כמתה היא הו"ל להתחיל מן והאחין מותרין והחלוצה אצל האחין לא כמתה היא א"ו ברור הדבר דר' אבין פליג כלישנא דר' אבין בכ"מ כשחולק על הא דלעיל וס"ל להירושלמי דאחין מותרין לא קאי רק אאחותה בזמן שהיא קיימת משום דהחלוצה לאחין חשובה כמתה וע"כ אינו מותר רק באחותה משא"כ בהעריות דאין המיתה מתיר. כגון באמה כו' וז"ב וריב"א בשם ר"א דס"ל דשומ"י שמתה מותר באמה. ומ"מ האחין של החולץ אסורין באמה כו' משום דחליצה חמורה ממתה דאילו שומ"י שמתה מותר באמה ואילו חלץ לה אסור באמה דגזרו רבנן בחליצה ליאסר בקרובותי' כמו באשתו וכמו כן עשאוה על האחין כדין אשתו שמתה דאסור באמה ומותר באחותה [ועפ"ז מתורץ קושית הש"ק ז"ל ד"ה הא. דמקשה קושיא חמורא. דמנ"ל להוכיח דשומ"י שמתה מותר באמה מדלא קתני החולץ ליבמתו או שמתה אסור באמה ז"א משום דקבעי למתני האחין מותרין ואילו במתה גם האחין אסורין. אבל לפ"ז ניחא שפיר דע"כ שיטת הירושלמי לכו"ע דוהאחין מותרין לא קאי רק אסיפא ובאחותה בזמן שהיא קיימת] ועי' בדברינו בר"פ ד"א. דביארנו שם בארוכה בע"ה ודוק: