חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי יבמות · פרק 4 · הלכה 8 · Segment 4

כיני מתניתא מותר הוא אדם בקרובת צרת חליצתו ואסור בצרת קרובת חליצתו פי' נראה לפענ"ד דלא הי' הגירסא במתניתן כמו שהיא לפנינו וע"ז קאמר כיני מתניתין כו' ואסור בצרת קרובת חליצתו דמתחלה הי' הגירסא במתניתין רק הרישא מותר אדם בקרובת צרת חליצתו לחוד ולא הי' מסיים הסיפא ואסור בצרת קרובת חליצתו והי' הרישא סיפא דהמתניתן והרישא דהמתניתן נקט החולץ ליבמתו אסור בקרובותי' ומסיים הסיפא אבל מותר בקרובת הצרה דברישא נקט דאסיר בקרובת החליצה ובסיפא נקט דמותר בקרובת הצרה. וכן נראה לכאורה לפי ענ"ד מגי' רבותינו בעלי התוס' ז"ל בדף מ"א כמו שמבואר ברשב"א ז"ל באורך מ"ש רישא ומ"ש סיפא הך דאזלה לב"ד גזרו בה רבנן הך דלא אזלה לב"ד לא גזרו בה רבנן ופי' הרשב"א ז"ל והתוס' ז"ל דפריך מ"ש חליצה מצרה ומשני החליצה דאזלה לב"ד גזרו בה רבנן והצרה דלא אזלה לב"ד לא גזרו בה רבנן. ועיי"ש ברשב"א ז"ל דכתב דטוב יותר לגרוס ומ"ש ולא כמו דגרסינן מ"ש רישא ומ"ש סיפא ושוב כתב דאפשר לקיים גי' הספרים וקרי סיפא סיפא דרישא דהבבא מותר אדם בקרובת צרת חליצתו הוא סיפא דרישא. ומהאי ירושלמי נראה לקיים גי' הספרים בפשיטות דפריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא בפשיטות דהבבא מותר אדם בקרובת צרת חליצתו היא סיפא ממש דלא הי' גורסין כלל הסיפא. דאסיר אדם בצרת קרובת חליצתו. וע"ז גרסינן בירושלמי דגרסינן במתניתין אסור אדם בצרת קרובת חליצתו. ומסיק הדא מסייעא לההיא דמר ר"ה בשם ר"א ק"ו מה אחות חליצתו. שהיא מדבריהן. נתנו לה חכמים צרה כו' וע"כ לפי דכיני מתניתא דאסיר אדם בצרת קרובת חליצתו. מסייעא לההיא דר"ה בשם ר"א דקאמר דאחות חליצה נתנו לה חכמים צרה ומימרא דר"ה בשם ר"א הוא בפ' ד"א ודוק: