מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 4 · הלכה 4 · Segment 8

הוזמו עידי האב לוקה ונותן מאה סלע בשלשה והעדים נסקלין כו'. מלישנא דהכא משמע דהאב הוא שלוקה ונותן מאה סלע והעדים נסקלין הן ובבבלי לא מצינו ליה אלא עידי האב נהרגין ומשלמין כדאמר רב יוסף בסנהדרין דף ט' וטעמא משום דהוי ממון לזה ונפשות לזה ממון לבעל ונפשות בשביל העדים ואע"ג דבפרק בן סורר ומורה דף ע"ד קאמר רודף שרדף אחר חבירו להרגו ושיבר את הכלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור והא הוי מיתה לנרדף וממון לבעל הכלים שאני רודף דניתן להציל בנפשו לכל אדם וחייב מיתה לכל העולם ולהכי חשיב מיתה ותשלומין לאחד כן תירצו התוס' בפרק אלו נערות דף ל"א ד"ה רב אשי לדעת הריב"א דס"ל דבכל מקום מיתה לזה ותשלומין לזה חייב אבל דעת ר"ח שם דבכל מקום אפילו נפשות לזה ותשלומין לזה פטור ובעדים זוממין דוקא הוא דחייבים משום דבעינן שתתקיים הזמה כלפי כל אחד ודעת הרמב"ם ז"ל נראה שהוא כדעת ר"ת דלא מצינו לדעתו ז"ל שפסק כן אלא בעדים זוממין בפרק כ"א מה' עדות שפסק כרב יוסף דעידי האב נהרגין ומשלמין דהוי נפשות לזה וממון לזה והכ"מ הביא שם לשני התירוצים של התוס' ולא הכריעו דעת הרמב"ם בזה ולענ"ד מוכרח הוא מדסתם דבריו בפ"א מהל' נערה הלכה י' וכן בפ"ג מהל' גניבה וע"ש:

בנערה מאורסה פליגין. ובחוששין ללעז הקול כדפרישית וזהו כפירוש רש"י ז"ל בסנהדרין דף ח' ופליגי לענין כתובה ור"ת מפרש שם לענין דינו של בעל כר' יוסי ברבי בון הכא ועיין שם בתוס' ועיין לקמן: