שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 11 · Segment 4

דר"מ היא. עי' בקונט' ובבבלי גרסי' ממאי דמתני' ר"מ מדתני אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה אינו חייב אלא על נערה בתולה מאורסה מיבעי ליה ותו לא מידי ע"כ ולא ניחא ליה במ"ש בקונט' דמפרש הא דתנן בסיפא באו עליה שנים הראשון בסקילה והשני בחנק בשבאו עליה שלא כדרכה ומתני' ר' דאמר שלא כדרכה נפקא לה מכלל בתולה וכפירש"י. דא"כ מאורסה מיותר דהשתא אחר עושה אותה בעילה שלא כדרכה בעלה לא כ"ש והיינו דקאמר ותו לא מידי כלומר אין לשנויי שינויי אחרינא וכמ"ש בקונט' ולפרש. מתני' כפירש הרמב"ם דסיפא בכדרכה איירי דקשיא הא תו ל"ל דהרי בעולה היא וכמ"ש המהרש"א:

הרי המוציא שם רע כו'. וא"ת למה לא פריך מדכתיב בנערה מאורסה ואת הנערה על דבר אשר לא צעקה הרי דבבת עונשין איירי ואפ"ה סברי רבנן דהבא על הקטנה בסקילה וא"ל לא ברירא ליה דפליגי רבנן עליה בנערה המאורסה דלמא כיון דכתיב גבי עונש מודו דבגדולה דוקא איירי אבל מוציא שם רע סובר ודאי פליגי דאל"כ איכא לאכוחי מהכא דנערה חסר גדולה ולא קטנה מדשני קרא וכתב בתחלת הפרשה נערה מלא ש"מ דבא ללמד כל מקום דכתיב נער חסר נמי גדולה ולא קטנה די"ל היינו טעמא דפליגי במוציא ש"ר דכתיב נערה מלא בפ' ללמד נער חסר דכתיב בפרשת מוציא ש"ר קטנה במשמע ומינה ילפינן קנס ולא פריך מידי וי"ל ה"ה דה"מ למפרך מנערה המאורסה אלא פריך ממוציא ש"ר דמוקדם בקרא. אך קשה לפ"ז צ"ל לרבנן אף בנערה המאורסה כתיב חסר ללמד אם בא עליה שלא כדרכה חייבין עליה וכדמשני במוציא ש"ר ולהא לא צריך קרא דמשכבי אשה כתיב וע"ק מאי פריך הא רבנן דייקי מדכתיב נער חסר בעונש ילפינן דמענשין אותו אפי' היא קטנה וכדאמרינן בבבלי לכך נראה דסובר ר"מ במוצאי ש"ר ודאי מודו רבנן דבקטנה פטור דכתיב פעם אחד נערה מלא וקשיא ליה שפיר למה כתיב בעונש נער חסר:

הבא על הקטנה מהו. עי' בקונט'. וכתב תוס' בד"ה עד שיהו שניהם שוין וקשה תקשה לרבנן דמחייבו אפי' סקילה כו' ע"ש ועי' במהרש"א ולשיטתו הכי הל"ל מדקמיבעיא ליה לר"מ ש"מ דסובר דרבנן פליגי אדר"מ וסברי נערה אפי' קטנה במשמע דומיה דקנס א"כ מ"ש דמיבעי ליה לר"מ ולא לרבנן הא כתיב ומתו גם שניהם. ועיקר קושית' נ"ל לרבנן ל"ק ליה דאינהו דרשי לבדו ש"מ דלא בעינן שיהו שוין אבל ר"מ דסובר שנים שבאו עליה שלא כדרכה הראשון בסקילה והשני בחנק כדתנן במתני' דאתיא כר"מ ויליף ליה מלבדו א"כ שפיר קשיא ליה מומתו גם שניהם שמעינן שיהו שניהם שוין (ולא קשיא דלמא לבדו לבוגרת קאתי דקרא משמע דוקא קטנה דהא כתיב ומת האיש כו' דמשמע האיש הוא דהוי בר מיתה אבל לא האשה ובוגרת ודאי בת עונשין היא) ולא ס"ל לר' יעקב דאיכא למילף תרתי מלבדו כמ"ש תו' בסוגיין בד"ה והאי כו'. אלא שמואל הוא דפליג וסובר תרתי שמעינן מיניה וכתב תו' שם בד"ה והאי כו' וקשיא ליה שפיר למה שתיק רב:

ולמה לא שמע מן הדא ומת האיש כו'. וא"ת עדיין קשיא השתא דמרבינן קטנה מומת האיש כו' אייתר על דבר אשר ענה לרבויי בוגרת א"כ נערה למעוטי מאי קאתי וי"ל סובר שמואל אין עינוי אלא בנערה א"נ י"ל קסבר שמואל על דבר אשר ענה הוא טעם למיתה אבל לא לסקילה אם כן ליכא למימר דאתי קרא לרבות בוגרת לסקילה וקרא לא מיותר אלא לפרושי טעמא קאתי:

מה ת"ל ולנערה כו'. כתב תו' בסוגיין בד"ה והאי כו' וא"ת והא ר"מ אית ליה הך ברייתא כו' ע"ש לפום סוגיין י"ל שהבבלי קיצר בדברי שמואל ומיתורא דולנערה פריך כדאמר כאן והא דקאמר כתנאי קאי אדרב ורב יעקב בר אבא ור' יאשיה ור' יונתן בלבדו פליגי. וכ"ת תיקשי להנך תנאי ולנערה ל"ל י"ל איצטרך לרודף אחר זכר וחייבי כריתות כו' שמצילין בנפשו כמפורש בבבלי בפרק בן סורר ומורה דף ע"ג ועמ"ש בסמוך ובתו' כתובות [פ"ג ה"ו] בד"ה כיי כו':