ומנין שצריכין כו' בבבלי בפרקין פריך נידייניה. במעלי שבתא ונגמריה בחד בשבת מינשו טעמייהו כו'. והבבלי לית ליה דרשת הירושלמי שכתבתי בקונט' דמוקי לקרא דד"נ בעי הלנת דין כמפורש שם. והירושלמי סובר להא ל"צ קרא סברא הוא אלא קרא אתי שלא יהיו סמוכים אבל הא ליכא למימר הירושל' יליף דבעי הלנת דין מדכתיב אשרו חמוץ כדאמר הבבלי לחד שינוייא דאמר לעיל פ' זה בורר (דף כ"ב) דאיצטרך מי בעל דברים וגו' ללמד דהמע"ה לא לנזקקין לתובע תחלה כדאמר הבבלי ר"פ שור שנגח את הפרה א"כ איצטרך אשרו חמוץ לנזקקין ולא להלנת דין הלכך מחוורתא כדאמרינן מעיקרא. אך קשה להבבלי הא מיהת מאן דדריש הלנת דין מדכתיב צדק ילין בה מצי נמי למילף מיניה שיהיו סמוכים מדלא כתיב ילון לכך נראה דלא פליגי הירושלמי והבבלי אלא הבבלי רוצה לשנויי אף למאן דיליף הלנת דין מאשרו חמוץ ומצריך צדק ילין בה למלין הצדקה כמפורש שם והירושלמי לית ליה כלל דרשא דאשרו חמוץ:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 4 · הלכה 6 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d1cd2789033a520d3a7cd979076e65e4f640470a0f15dd121a301ea9e7e0466