שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 4 · הלכה 6 · Segment 4

אסור לדון כו'. כתב הר"ן ריש כתובות ואע"ג דאר"א אסור לדון ד"מ בע"ש י"ל לא אסור אלא למקבע זימני ולדון שהדין צריך מתון אבל אי אתי מנפשייהו לקבל טענותייהו שרי ע"ש וקשה א"כ מאי פריך הש"ס ממתני' דה"ק במתני' ד"נ אין דנין בע"ש אפי' אין רוצין לגמרו היום משא"כ בד"מ דשרי בכה"ג ור' אבהו דאוסר לדון ד"מ בע"ש היינו לגמרו. וא"ל אף הר"ן לא קאמר אלא קבלת טענת לחוד ומתני' איירי שנושאים ונותנים בדין דאל"כ קשה לידונו בע"ש ולגמרו דינו באחד בשבת וצ"ל דמינשו טעמייהו כדמשני הבבלי ע"ש ש"מ שבע"ש כבר אמרו טעמייהו דהרי הירושלמי לית ליה להך תירוצא דמינשו טעמייהו וכמ"ש בסמוך בד"ה ומנין וצ"ע. ובכתובות כתבתי עוד לפירושי בקונטרס קשה הרי גם בד"נ אם דנו דיניהם דין אלא איסורא עשו שעינו דינו ונראה דה"פ ר"א להלכה מדרבנן ור"ח לדבר תורה היינו מדאורייתא ע"כ. והדרי בי הרי סוגיין מבוארת כמ"ש בקונטרס דקאמר כאן להלכה כאן למעשה. ובד"נ נראה אם דנו אין דיניהם דין אלא צריכין הלנת דין מחדש בשני ימים הסמוכין וכן עיקר גם דעת תו' נראה דמתני' דרבנן שכתב בד"ה ליגמריה לדיני בשבתא אע"ג דתנן בביצה אלו הן משום שבות לא דנין כו' ע"ש ואי מתני' דאורייתא דוקא מאי קשיא להו משבות אלא ודאי כמ"ש: