שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 8 · הלכה 1 · Segment 2

כי יהיה לאיש בן לא שיהא הבן אב. לאו ממשמעות בן ממעט דהא לעולם מיקרי בן ועוד הא איצטרך למעט בת כדתנן במתני' אלא מדכתיב איש קדריש שיהיה לאיש בן ולא שיהיה הייא עצמו איש וכן משמע לשון המשנה. לפ"ז הא דגרסי' בבבלי בסוגיין אר"ת קטן שהוליד אין בנו נעשה בן סו"מ שנאמר כי יהיה לאיש בן וגו' ע"ש צ"ל לית ליה הא דתני שילא דלדידיה איצטרך איש וכ"ת א"כ נכתוב בן איש דהיינו בן של הראוי להיות אב ולא שיהיה הוא עצמו אב למ"ד דלאיש ל"ל אלא לכדר"ח י"ל הרי מפורש שם למ"ד דלאיש איצטרך לכדר"י דבעינן סמוך לגבורתו של איש ודר"ח מבן איש נפקא דהיינו בנו של איש ולא בנו של קטו וכיון דאיצטרך קרא ללמד בנו של אב ולא אב עצמו דר"ח מנ"ל וצ"ע:

מכיון שהוא ראוי לבוא על האשה ולעברה. בקונטרס פירשתי דהאי לעברה היינו להולידה דליכא לפרושי לעברה לחוד קאמר דאם כן אין כאן בן סורר ומורה דהא מיד כשהוא בן י"ג שנים ויום אחד האשה מתעברת ממנו ועוד מאי ואתייא כר' ייסא דקאמר בסמוך. וא"ל דה"ק עד שיהא ניכר העובר שאז נקרא אב. דהא היכר העובר הוא בשלשה חדשים ובסמוך אמרינן דבעי ששה חדשים. אם לא שנגיה בסמוך אינך אלא שלשה חדשים וכ"ה בבבלי בשם ר' שבתי ואין סברא דפליגי הירושלמי והבבלי בדר' שבתי. ואין לומר בהא פליגי הירושלמי סובר יולדת לשבעה עוברה ניכר לשליש ימיה א"כ אי אזלינן בתר הכרת העובר בתרי ותלתא סגי לכך צריך לומר דלאו בהכרת עובר תלי אלא בלידה וששה חדשים ויום אחד הן והבבלי סובר לעולם בעינן ג' חדשים להכרת העובר. דהא מפורש בבבלי שם דהכרת עובר דיולדת לשבעה הוא ב' חדשים ושליש גם בירושלמי יבמות [פ"ד ה"ט] איכא פלוגתא דאמוראי אי בעינן לעולם ג' חדשים שלימין להכרת העובר או דיולדת לשבעה עוברה ניכר לשליש ימיה ע"ש. ובבבלי כאן מוכח דסובר דבעינן שליש ימיה ב' חדשים ושליש. וקשה הא שליש ימיה אינן אלא שני חדשים ושליש היום דהא אמר מר זוטרא אפי' למ"ד יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין יולדח (לתשעה) [לשבעה] יולדת למקוטעין דהיינו ששה חדשים ויום א'. א"כ שליש ימיה אינן אלא שני חדשים ושמנה שעות (ועי' בי"מ יבמות שם ומ"ש בתו' שם וצ"ע) מיהו עדיין י"ל בהא פליגי הירושלמי סובר לית לן למיזל לחומרא בתר רובא בדיני נפשות א"כ בשני חדשים סגי וכר"ה בריה דרב יהושע והבבלי כרבינא ועי' בבבלי בסוגיין: