מי היה בדין שיהא חייב הבן או הבת כו' כתב הרמב"ם פ"ז מה' ממרים גזירת הכתוב הוא שיסקל בן סו"מ אבל הבת אינה נידונת בדין זה שאין דרכה להמשך באכילה ושתייה. וכתב הלח"מ וקשה כיון שמתן טעם בדבר למה קאמר שגזירת הכתוב הוא וי"ל דה"ק אע"פ שיש קצת טעם לחלק בין בן לבת מ"מ אין טעם זה מספיק לפטרה אלא כיון דבבן עצמו גזירת הכתוב הוא אין לך בו אלא חידושו ע"ש מלבד שדבריו דחוקים גם תמוהים הם שבסוגיין מבואר שאין פירושו עיקר. לכך נראה דהרמב"ם ה"ק בדין היה בת שאינה שומעת לדברי אביה ואמה והולכת אחר ניאופיה שתהא נידונת במיתה שהכל מצוייה אצלה בעבירה נמצא גורמת להחטיא לאחרים ובן סו"מ פטור אך גזירת הכתוב הוא שאין דין בן סו"מ שייך אלא באוכל אכילה מכוערת וזה לא שייך בבת הלכך דרשינן בן ולא בת אע"ג דאיצטרך נמי בן לדרשות אחרות:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 8 · הלכה 1 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d1cd2789033a520d3a7cd979076e65e4f640470a0f15dd121a301ea9e7e0466