שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 1 · Segment 4

כל מיתה שהיא למטה כו'. בבבלי פריך מידי למטה תני ושני רבא ברשות אביה או חמיה קאמר ופריך הא אידי ואידי ר"ש בשרפה קאמר ופירש"י וע"כ לא מצית למימר ר"א בהא פליג דמהיכי תיתי עליה כו' ומי הוציא נשואה לסקילה אם החמיר הכתוב בארוסה בת כהן שכן היא חמור תחמור בנשואה שהיא קלה ע"כ וקשה הא דהחמיר בבת כהן בשרפה לאו משום חומרא דארוסה הוא אלא מחומרא דבת כהן א"כ נחמיר גם בנשואה בת כהן וע"ק נימא ר"א קדריש ובת ואית ליה מה מצינו דר"י וקסבר אהני מה מצינו שתהא ארוסה בשרפה ואהני ובת לרבות נשואה לסקילה וכ"ת א"כ פנויה נמי וכדהשיב ר"י לר"ע אם משמע להביא את הנשואה הביא את הפנויה י"ל לר"ע הוא דקאמר הכי דלא דריש בנין אב מבת ישראל אבל ר"א דאית ליה בנין אב ודאי דלא מרבינן פנויה דדוקא נשואה מעלינן חד דרגא כמו ארוסה אבל לחדש מיתה לפנויה לא אמר (ועמ"ש בסמוך) לכך נראה דה"ק הא אידי ואידי ר"ש בשרפה קאמר ואין לנו לחדש עוד פלוגתא רביעית בענין זה דהא כבר איתנהו תלתא פלוגתא רבנן ור"ש ור' ישמעאל:

היא בשרפה ואין זוממיה בשרפה. כתב תו' דף נ"א ע"ב תימא ל"ל לאחיו ולא לאחותו תיפוק ליה מדכתיב היא ולא זוממיה שמעינן ע"ש ובמהרש"א ונראה אי מדכתיב היא ה"א ולא זוממיה בשרפה אבל בסייף ליהוי דמן הסברא יש לנו לחייבם בשרפה מכאשר זמם ואין להקל עליהם אלא מאי דמפרש בקרא לכך איצטרך לאחיו ולא לאחותו. וכ"ת מכדי ר' ישמעאל הוא דאמר לאחיו ולא לאחותו ואיהו כר"ש ס"ל דשרפה חמורה מסתמא סבר נמי כוותיה דסייף קיל כמ"ש תו' דף נ"ב ע"ב א"כ אין לטעות לחייב זוממיה בסייף י"ל הא לר"ש איצטרך למעט דלא נחייבם בסקילה דקל משרפה מלעשות ה"א דוקא היכי דמעידין נמי על הבועל וכ"ת נימא היכא דליכא בועל בסייף וכקושית המהרש"א וי"ל כיון דמיעט קרא דלא בעינן כאשר זמם ממש היכא דאיכא בועל כי מיעט היא אף מסייף מיעטו והוא בחנק כבועל:

כיוצא בהם כו' וז"ל התוספתא סוף מכילתין כל הזוממין והבועלין מקדימין לאותה מיתה אם לסקילה סקילה אם לשרפה שרפה בד"א שהוא כיוצא בהן באותה מיתה כיוצא בהן בסקילה הוא והן בסקילה כיוצא בהן בשרפה הוא והן בשרפה כיוצא בהן בחנק הוא בשרפה והן בחנק. ונראה דה"ג בד"א שהיא כיוצא בהן באותה מיתה כיוצא בהן בסקילה הוא והן בסקילה כיוצא בהן בשרפה הוא והן בשרפה כיוצא בהן בסייף הוא והן בסייף אבל בחנק היא בשרפה והן בחנק דה"פ והבועלין כל הבועל בעילת איסור מיתת הבועל כמיתת הנבעלת וכן מיתת הזוממין בד"א שהזוממין באותה מיתה שהעידו בשהבועל באותה מיתה שחייבת הנבעלת כיוצא בהן בסקילה שוין החוטא והעדים לנבעלת וכן הדין בשרפה וכן הדין בסייף אבל בחנק היא בשרפה והוא והן בחנק וק"ק הא גם בשרפה כן הוא: