שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 1 · Segment 3

ורבנן אמרין כל שם ארוסה כו'. עי' בקונט'. ורש"י כתב בסוגיין בד"ה ומדאפקה כו' ויש להקשות איך ילפי מהכא דסקילה חמורה א) הא לא קמה לרבנן דארוסה בת כהן בסקילה אלא משום דסברי סקילה חמורה. ומפני קושיא זו דחק בפירוש הסוגיא ע"ש. ול"נ דשפיר דייקי מהכא דאי שרפה חמורה קשה גז"ש דאביה אביה ל"ל וליכא למימר דאיצטרך דשרפה חמורה מסייף וכדאמרינן התם בש"ס לרבנן נאמר אביה בסקילה ונאמר אביה בשרפה מה אביה האמור בסקילה סקילה חמורה מסייף אף אביה האמורה בשרפה שרפה חמורה מסייף הא סתמא דקרא משמע אחת ארוסה ואחת נשואה יוצאת לשרפה דכתיב בת כהן סתמא וכיון דאפקה רחמנא ארוסה בת כהן מסקילה לשרפה ש"מ שרפה חמורה מסקילה ממילא שמעינן נשרפה חמורה מסייף מק"ו מסקילה מה סקילה חמורה מסייף שניתן למדיח שרפה החמורה מסקילה לא כ"ש דחמורה מסייף אלא ש"מ נשואה יצאה לשרפה ולא ארוסה וסקילה חמורה ושפיר איצטרך גז"ש דאביה אך קשה הא איצטרך גז"ש למעט פנויה וכדאמר ר"ע (דף נ"א ע"ב) יכול אפי' פנויה נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות עם זיקת הבעל. וכ"ת סברי רבנן למעט פנויה לא צריך קרא דילפינן בנין אב מבת ישראל מה מצינו בבת ישראל שלא ענש מיתה אלא בארוסה ונשואה אף בת כהן כן וכה"ג אר"ש שני כללות נאמרו כו'. י"ל כה"ג לא אמרינן מה מצינו דא"כ קשה מאי קאמר ר"ע יכול אפי' פנויה לכך נראה דסברי רבנן סתמא דקרא מוקמי ליה בארוסה וכדאמר ר' ישמעאל מה כשהוציא כו' ובת אוקמינן שלא לחלק בבנותיהם וכדר"י ואית להו גז"ש אביה וקשיא להו שפיר גז"ש ל"ל פנויה אימעיט ממילא כמו נשואה אלא ודאי סקילה חמורה וצריכין למוקמי קרא בנשואה דוקא וגז"ש לאשמועינן שריפה חמורה מסייף וא"ת נימא גז"ש אתי למעט פנויה ומדאיצטריך גז"ש למעט' פנויה ש"מ קרא קאי נמי אנשואה ולא ילפינן בת כהן מבת ישראל בבנין אב ודלא כר' ישמעאל ולעולם שרפה חמורה דהא השתא נמי צ"ל דליתא לבנין אב וארוסה בסקילה וי"ל דסברי רבנן מ"מ מהני הבנין אב מבת ישראל למעט פנויה כמו דפנויה בת ישראל אין בה מיתה ה"נ פנויה בת כהן ולא תיקשי לך א"כ לר"ע מיעוטא ל"ל דר"ע סובר מדסתם קרא אחת ארוסה ואחת נשואה במשמע ולית ליה בנין אב דר"י קשיא ליה שפיר יכול אפילו פנויה אבל רבנן אית להו מה מצינו אלא מדסקילה חמורה כדדייקינן מגז"ש ע"כ לומר דלא קאי בנין אב אארוסה אבל אפנויה כדקאי קאי. לפ"ז מיושב שפיר קושית תו' בד"ה קסברי כו' ובד"ה נאמר כו'. וא"ת מאי פריך הש"ס לר"י האי את אביה היא מחללת ל"ל דלמא איצטרך אביה לגז"ש ללמד דשרפה חמורה מסייף וכמ"ש וי"ל הא ר"י על כרחך כר"ש ס"ל דשרפה חמורה דאמר ארוסה בת כהן בשרפה ובת ישראל בסקילה א"כ תו ל"צ קרא דשרפה חמורה מסייף דאיכא למילף מק"ו מחנק כר"ש. וכ"ת סובר ר"י כרבנן מדיחי עיר הנידחת בסקילה תו ליכא למילף ק"ו מחנק כר"ש. דהא עדיין איכא למילף ק"ו מסקיילה דחמיר מסייף דהא מדיח בסקילה וכ"ש שרפה. ומהרש"א כתב אהא דאמר הגמ' לר"ש שרפה חמורה מסייף כו' אמרת וכי איזה כו' ולא בעי למילף בגז"ש דאביה כו' דהא ר"ש נמי אית ליה גז"ש משום דסקילה גופה כו' ע"ש עדיפא מיניה הל"ל למה ליה לר"ש למילף מחנק דצריך לומר תחלה וכי איזה כח כו' והדר יליף בק"ו ה"ל למילף מיד בק"ו מסקילה. ומ"ש המהרש"א לתרץ קושית תו' בד"ה נאמר כו' ולפמ"ש תו' בד"ה קסברי כו' דסייף דאיבא בהדי ממונם אבד חמור ע"ש ונראה קושית תו' היא מתלת אנפין חדא במה מצינו אית לן למילף ארוסה בשרפה וכר"י שנית סתמא דקרא משמע כל שם בת כהן. שלישית אי אמרינן דלא קאי גז"ש אארוסה מפקינן גז"ש מפשטא דגבי ארוסה כתיב אבל שתהא שרפה חמורה מסייף והו דבר שלא נאמר בקרא וטפי מסתבר למוקמי גז"ש דקאי אדבר המפורש בקרא מאי קאמרת אפ"ה פושט יד בעיקר עדיף נימא פושט יד בסקילה וגם ממונם אבד אבל סקילה לחוד שרפה חמורה. ולפמ"ש אין צורך למ"ש תו' דממונם אבד גורם שניתן לפושט יד ואפ"ה ל"ק קושית תו'. מיהו מדאמר בסמוך ר"ש דרש כו' משמע דסובר הירושלמי דלאו מבת כהן דייק להו דסקילה חמור או שרפה חמור. אבל דרשות אלו צריכין ביאור ארוך ועמ"ש בקונט':