שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 9 · הלכה 7 · Segment 5

נאמר כאן כו'. עי' בבבלי בסוגיין. נראה בין לר"י בין לר"ע אינה מופנה אלא מצד אחד דכולא קרא והזר הקרב יומת אייתר כדאמרינן בערכין (דף י"ד) דאס"ד דמיותר משני צדדין ל"ל לש"ס למימר ר"י סובר דנין הדיוט מהדיוט כו' תיפוק ליה דניחא ליה למילף יומת מימות דמיותר משני צדדין ויתורא דכל הקרב כו' איצטרך לדרשא אחרינא אלא ודאי כמ"ש. ועל כרחך לומר דקבלה היתה סתם דילפינן והזר הקרב יומת ולא צד השני דאל"כ מאי קאמר ר"ע סובר כו' ור"י סובר כו' תיפוק ליה אי אפשר למילף גז"ש אחרינא כיון שקיבל מרבו דילפינן גז"ש יומת מימות אלא ודאי כמ"ש. וכיון שכן קשיא לשיטת הבבלי אתרווייהו ניליף גז"ש מוגם בעליו יומת דה"ל הדיוט מהדיוט ויומת מיומת ונאמר דאין כאן עונש מיתה אלא עונש ממון ואפשר שנראה דוחק לומר שיענש לשמים בממון ובאמת לא מצינו עונש כזה למקום בכל התורה. והא ליכא לאקשויי ניליף בגז"ש מהא דכתיב כל איש אשר ימרה את פיך וגו' יומת והיינו בסייף כמ"ש לעיל ר"פ ארבע מיתות דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן וביותר היכא דאיכא למילף מדברי תורה:

הדרן עלך פרק הנשרפין