שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 8 · הלכה 9 · Segment 4

תני רלב"ש אומר ההולך כו'. וקשה א"כ הא דתניא (בבבלי בסוגיין) ר"א אומר ע"א יהרג ואל יעבור שנאמר בכל נפשך כו'. לראב"ש ל"ל קרא כיון דהוקשו עריות לש"ד שיהרג וא"י א"כ איכא למילף ע"א בק"ו. ונ"ל דלית ליה הך היקישא ולא בא הכתוב ללמד אלא ללמוד שרוצח ניתן להצילו בנפשו. לפ"ז י"ל אף עכו"ם דוקא בפרהסיא הוא דיהרג ואל יעבור אבל בצנעא לא דכתיב וחי בהם. וכ"ת א"כ ל"ל בכל נפשך תיפוק ליה דכתיב ונקדשתי וי"ל אי לאי בכל נפשך ה"א ונקדשתי לא קאי אלא אעכו"ם לכך כתיב בכל נפשך ממילא צריכין לומר ונקדשת' אכל המצות קאי. וכ"ת לר"א נמי נימא בכל נפשך אפרהסיא קאי י"ל כיון דגלי לן קרא בעריות דאפי' בצנעא יהרג וא"י דומיא דש"ד שאין לחלק בו בין צנעא לפרהסיא אף בעכו"ם לא מחלקינן אבל השתא דלית לן היקישא לא מוקמינן קרא אלא בפרהסיא כי היכי דלא וחלק קרא דוחי בהם. והא דתניא בבבלי שם אר"י מנין שאם א"ל לאדם עבוד ע"א ואל תהרג מנין שיעבוד וא"י ת"ל וחי בהם יכול אפילו בפרהסיא ת"ל ונקדשתי ר"ל דא"כ ונקדשתי למה לי דלית ליה דרשת ר"א דבכל נפשך וכ"ת א"כ מאי ס"ד שיהרג וא"י דאיצטרך קרא למעוטי דהא למ"ד וחי בהם רשות לא אתי אלא למעוטי שאין חיבה על האדם למסור עצמו י"ל ס"ד דמקשין נערה המאורסה לרוצח ועכו"ם ילפינן בק"ו מנערה המאורסה לכך איצטרך וחי בהם. ויותר נראה אף ראב"ש בהא כר' ישמעאל ס"ל דונקדשתי אעכו"ם קאי אפרהסיא ואייתר בכל נפשך לחייב בעכו"ם אפי' בצנעא אבל בשאר מצות אפי' פרהסיא לא דכתיב וחי בהם. בבבלי גרסינן תני רשב"י אומר עכו"ם ניתן להצילו בנפשו מק"ו. וכן נראה דגרסינן בבבלי מגילה דף י"ב שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה א"ל אמור אתם א"ל מפני שנהנו מסעודתו של אותי הרשע א"ל א"כ שבשושן יהרוגו כו' א"ל אמור אתה א"ל מפני שהשתחוו לצלם א"ל וכי משא פנים יש בדבר א"ל הם לא עשו אלא לפנים כו' ע"כ. ותמהו תרי תמיהות חדא איך אמר ר"ש אמרו אתם אחרי שהם שאלו ממנו טעם הדבר ש"מ שטעמו נעלם מהם א"כ איך יאמרו הם ועוד תיקשי לנפשם וכי משא פנים יש בדבר. ונראה שהתלמידים שאלו מר"ש לדבריך מפני מה נתחייבו ישראל כליה כלומר לדבריך שבשאר מצות אפי' בפרהסיא יעבור ואל יהרג קשיא מפני מה כו'. ע"ז השיב להם ר"ש אמרו אתם כלומר גם למאן דפליג וסובר אפי' בשאר מצות בפרהסיא יהרג וא"י אין טעם בדבר ואמרו מפני שנהגו כו' דאע"ג שאין איסור עכו"ם באכילתן מ"מ היה להם למסור עצמן. ולכך לא נהרגו ממש שלא עברו רק אאיסור לאו באכילתן ולא אאיסור שיש בו מיתה והשיב ר"ש דקשיא א"כ שבשושן יהרוגו כו' אמרו לו אמור אתה כלומר על כרחך טעמא דידך שעבדו ע"א וקשה וכי משא פנים יש בדבר דכיון דעבדו עכו"ם חייבין מיתה ואמר להם הם לא עשו אלא מיראה ואין בו חיוב מיתה וכרבא דאמר לעיל בבבלי (דף ס"א) העובד מיראה פטור ונענשו במדה כנגד מדה אבל ממות נגאלו לחיים. ועמ"ש לעיל [פ"ג ה"ה] תו' בד"ה חוץ כו':

הדרן עלך פרק בן סורר ומורה