שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 10 · Segment 4

והכרתי כו' לרבות שאר ע"א בהיכרת. וקשה למאן קאמר לה אי לראב"ש הא אמר אינו חייב אלא אמולך בלבד ואי לרבנן ל"ל קרא יתירא תיפוק ליה מקרא קמא שמעינן דהא סברי מולך ע"א וכמ"ש בקונטרס. וכ"ת לרבות כרת בשאר ע"א בכל עבודה כדרכה שהן בכרת דלא שמעינן אלא מהך קרא כדאמרינן בבבלי שלשה כריתות בע"א למה אחת כדרכה כו'. מ"מ קשיא הא דמסיים בה עונש מניין כו' הלא עונש זה במולך קאי ומנ"ל לאוקמי בשאר ע"א ועוד עונש דשאר ע"א מפורש והוצאת כו' ועונש שלא כדרכה מפורש זובח לאלהים יחרם ונראה היינו דקאמר ר' נסה לקמן לרבות שאר ע"א למעביר אבות ואמהות ואהא פריך שפיר עוגש מנין דעונש דמולך איכא לאוקמי בבנים ובנות וקאמר הא נמי מיהת העברה היא וכיון שכן ילפינן עונשא דידיה מעונש דכתיב במולך. אך תימא הא בהך קרא מפורש אשר יתן מזרעו הרי דקפיד קרא איוצא יריכו דוקא. ורש"י כתב פרשת קדושים לזנות אחרי המולך לרבות שאר ע"ז שעבדה בכך ואפילו אין זו עבודתה ע"כ וקשה מכדי דרשה זו למאן אמרה לת"ק דראב"ש דאמר מולך ע"א היא ולדידיה לא צריך קרא לכך כמ"ש. וראיתי שהרמב"ן נתעורר על כך. אלא הא דקשיא ליה אפירש"י פרשת אחרי שכתב שם מולך ע"א ששמה מולך ולית הלכתא כוותיה שמשנתינו כמ"ד מולך לאו ע"א ע"ש כבר כתבתי בסמוך בד"ה אינו כו' דהלכתא כמ"ד מולך ע"א כדעת רש"י ע"ש. והרא"ם פרשת קדושים האריך מאוד ליישב דעת רש"י ודבריו אינן מבוררים והרבה יש לתמוה עליהם בפרט מ"ש ובאמרו אשר יתן מזרעו למולך מות יומת כאלו אמר אשר יזבח כו' מות יומת ואין כאן אזהרת בנו כלל ע"כ תימא וכי לזה צריכין קרא הלא מפורש עונש עבודות מזבח ומקטר כו' שלא כדרכה דכתיב זובח לאלהים יחרם ומ"ש עוד אזהרת ומזרעך לא תתן להעביר למולך קאי אעבודת פנים שלא כדרכה דאל"כ עונש שמענו אזהרה מנין ע"כ. תימא הא אזהרה שלא כדרכה מלא תעבדם שמעינן כמ"ש לעיל בד"ה אזהרה כו' או מולא יזבחו כמ"ש תו' דף ס"א בד"ה מנין כו'. גם מ"ש וזהו מה ששנו בת"כ בהדיא והכרתי לרבות שאר ע"ז בהכרת. דמשמע שאין ההעברה שלא כדרכה אלא בשאר ע"א כו' וליכא למימר דת"כ אליבא דמ"ד מולך לאו ע"א כו' ע"ש. תימא הרי בסוגיין לקמן מבואר שת"כ אליבא דראב"ש נאמר וצ"ע ואין להאריך:

דאיתפילגון טבח ולא מכר כו'. עיין בקונטרס. וקשה איפכא אית לן למימר חזקיה דאמר חייב דלא בעינן תרווייהו (כמ"ש רש"י ב"ק דף ע"ז ע"ב) א"כ ה"נ לא בעינן תרווייהו ואפילו מסר ולא העביר או העביר ולא מסר חייב לר' יוחנן דאמר פטור דבעינן תרווייהו ה"נ פטור וי"ל התם דכתיב או לכך לא בעינן תרווייהו אבל הכא דלא כתיב או ודאי יש לנו לומר דבעינן מסירה והעברה אך עדיין קשה מאי פריך נאמר ר' יוחנן דסובר התם דבעינן תרווייהו אע"ג דכתיב או כ"ש דסובר דהכא במולך בעינן תרווייהו אלא התם דאי אפשר לומר דבעינן תרווייהו דכתיב או אמרינן מיהת בעינן שיהא ראוי למסור וי"ל:

לרבות שאר ע"א כו'. בקונטרס הגהתי והוא מוכרח. דלד"ה ל"צ קרא יתירא לשאר ע"א לבנים ולבנות כמ"ש בסמוך בד"ה והכרתי כו'. גם בברייתא בסמוך אין לגרוס אחד המולך. דודאי מולך פטור באבות ואמהות דהא כתיב כי מזרעו נתן למולך וכתיב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש. ופירש"י פרשת שופטים היא עבודת המולך ע"ש. ובת"כ פרשת קדושים גרסינן כי מזרעו נתן למולך מה ת"ל לפי שנאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש אין לי אלא בנו ובתו בן בנו ובן בתו מנין ת"ל כי מזרעו נתן למולך אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל בתתו מזרעו למולך כל זרע שיש לו עיין ברא"ם וק"א. וכ"ה בבבלי בסוגיין. וקשה בנו ובתו ל"ל לכתוב לא ימצא בך מעביר מזרעו באש ותו לא צריך למכתב הכא זרעו יתירא ועוד לפמ"ש תו' יבמות דף כ"ב ע"ב בד"ה בן אין לו עיין עליו סתם אח ובן הוי אפילו ממזר כו' ע"ש. ל"ל קרא יתירא בתתו מזרעו למולך תיפוק ליה מדכתיב בנו שמעינן אפי' ממזר וא"ל סלקת דעתך אמינא בן ממזר הוא דחייב עליו סקילה אבל בן בנו ממזר לא לכך כתיב קרא יתירא ביבום משמע דלא צריך קרא יתירא דמהיכא תיתי לחלק וצ"ע:

בשאין עבודתה לכך כו' עי' בקונט'. הוכרחתי לפרש כולה סוגיא לראב"ש מדמסיק ראב"ש בשיטת ר"ש אביו קאי גם מהא דקאמר והוה חדי בה ר"ז סבר מימר בשיטת ר"ה איתאמרת ועל דראב"ש איתאמרת ש"מ דר' הילא לראב"ש אמר למילתיה. אך ק' הא דתניא לעיל יכול אפי' מסר והעביר שלא למולך. יהא חייב ת"ל ומזרעך לא תתן כו'. אמאו תרמייא הא לר' הילא לכ"ע חייב אפי' שלא למולך וצ"ע: