שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 10 · הלכה 2 · Segment 20

אמר דבת קומוי כו'. ותימא הך קרא ויהי כי צעדו כו' כתיב אחר שידע דוד שטעה בראשונה שנשא הארון ואין לשאת אותו בלוים כמפורש בד"ה (ט"ו) אז הקריב על כל צעידה שור ומריא ואז לא אירע לו דבר רע ובסוגיין משמע בראשונה הקריב קרבנות כמפורש ביותר בסמוך אמר הקב"ה אחיתופל כו'. וע"ק למה לא מסיים כאן אע"ג כן היה סופה מתחנקא כדמסיים בסמוך אמעשה דשיתין וכ"ת הא והא גרמא ליה א"כ קשה הא דאמר ר' יוסי הדא היא דמתלא אמר צריך אדם לחוש על לווטה דרביה אפי' על מגן מנ"ל הא שהרי כאן. לא היתה על מגן שלא אמר לו האמת שטעה שנשא הארון על העגלה ונראה דקשיא לש"ס הא דכתיב בד"ה ויהי בעזר אלהים את הלוים נושאי ארון ברית ה' ויזבחו שבעה פרים ושבעה אילים ובשמואל כתיב ויהי כי צעדו נושאי ארון ברית ה' ששה צעדים ויזבחו שור ומריא ומפרש כמ"ד על כל צעידה שור ומריא ועל כל ששה צעדים שבעה פרים ושבעה אילים נמצא שניהם קיימים ולא הקריב קרבנות אלו אלא להשקיט הארון שלא יטרוף כהנים נושאי הארון והיינו דכתיב בד"ה ויהי בעזור הלוים נושאי ארון ברית ה' ע"י קרבנות שור ומריא שהקריב שור ומריא שלא יטרפו עוד אז זבח שבעה פרים כו' נמצא דמוכח מקרא שגם כשנשאו כהנים את הארון היה שם טירוף. וזה מוכח מלשון הש"ס והיה ארונא טעון לכהנים לרומא כו' ואי בעגלה טענו לארון מה לכהנים התם (ופירושי שבקונט' דחוק קצת). ולפמ"ש ניחא דקאי על מה שנשאו הכהנים את הארון. ואחיתופל לא ידע מן קבלה איך לעשות להשקיט הארון ומסברא אמר לזבוח לפניו ולא חל שום קללה שהרי באמת לא ידע איך למוקמיה. והא דקאמר קללת חכם אפי' על תנאי באה היינו אפי' קיים התנאי דאי אפשר שלא יעכב או ישנה דבר מה שאינו כתנאי אבל כאן שלא ידע שורש הדבר אין כאן איסור בדבר. והא דא"ל קב"ה מילא דמיינקייא כו' ה"פ פעם הראשונה לא אמרת לו דבר שתינוקות של בית רבן יודעין ועכשיו אמרת לו דבר שאינו רמיז' באורייתא זה היה לתוכחת מוסר לו על אשר לא אמר לו בראשונה לשאת את הארון בכתף לפ"ז הא דאמרינן לעיל את מוצא בשעה כו' לא קאי אלא איך היה בראשונה. והא דאמר והוה ארונא טעון כו' קאי אמשא השנית. ולא אמר שבראשונה עשה שלא כתורה כו' אלא כדי לסיים שהוכיחו ה' על כך וכמ"ש. ואם תאמר מה היה הקצף שהיה הארון טעון כהנייא לרומא כו' י"ל שהמצוה היא לדורות שישאו הלויים את הארון ולא הכהנים ודוד אמר שגם הכהנים ישאו עמהם כדכתיב בד"ה ויתקדשו הכהנים והלוים לשאת את ארון ברית ה'. והא דתניא בספרי פ' נשא אלה פקודתם לעבודתם לבוא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוה ה' אלהי ישראל והיכן צוהו ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. מכאן שגם הכהנים נושאים הארון כמ"ש הרמב"ן שורש ב' או שלדורות הכהנים לבדם נושאים הארון כמ"ש הרמב"ם מצוה ל"ד ע"ש. י"ל ודאי דוד היה סובר ולבני קהת לא נתן קאי גם אכהנים כמ"ש הרמב"ן שם ואין האמת כן שהמצוה לדורות נמי ללוים ולא לכהנים גם אספרי חולק הירושלמי בהא דגרסינן שם א"ל אחיתופל לדוד לא היה לך ללמוד ממשה רבך שלא נשאו הלוים הארון בעגלה אלא בכתף. כו' ע"ש:

אפילו על מגן. וכ"ה בבבלי מכות פ"ב אר"י אמר רב קללת חכם אפי' על תנאי היא באה ומייתי ראיה מאחיתופל וקשה הא כצפור לנוד וכדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא וי"ל פי' הפסוק כמ"ש הרלב"ג כמו שצפור נודד ממקומו בקלות כן קללת חנם לא תבא אל המקולל בה כך תהיה נדה ממנו בקלות ותשוב הקללה לאשר יצאה מפיו כמו שישוב הדרור לבית אשר יצא ממנו ע"כ ר"ל לכך כתיב לא באל"ף וקרינן לו בוי"ו. נמצא לכך דימוה לצפור הנודד תקינו שלעתים רחוקות הצפור אינו נודד בקל כגון שהוא חולה או שהקור גדול. ה"נ יש עת שקללת חנם חלה והיינו בשהרב מקלל תלמידו. ובהכי יש ליישב קושייתי שבסמוך למה לא מסיים במעשה דכהנים אע"פ כן סופו מחנקה ע"ש דמעיקרא לא היתה קללתו חלה אפילו היתה כדין דאז היה אחיתופל רבו דדוד אבל כשכרה שיתין שהיה בסוף ימי דוד אז היה דוד רבו של אחיתופל. כדגרסינן בבבלי דפרקין (דף ק"ז) אר"י בתחלה קרא דוד לאחיתופל רבו אח"כ קראו חבירו ולבסוף קראו תלמידו כו' ע"ש. וא"ת א"כ מאי פריך הש"ס מכות פ"ב אהא דתנן אמותיהן של כהנים כו' שלא יתפללו על בניהן שימותו אמאי חשו לתפלתן של אלו הא כתיב קללת חנם לא תבא ע"ש דלמא לכך ספקו להם מזונות כדי שלא תחול עליהם כלל אפי' לזמן רחוק וי"ל משום חששה רחוקה כזו שרבו של כה"ג יהרוג נפש בשגגה ויתפלל עליו לא ה"ל להספיק מזון לכל הרוצחים:

מגילה שמסר שמואל כו' עי' בקונט'. וקשה מנ"ל שאמרה אחיתופל ברה"ק ונראה דגרסינן בירושלמי מגילה (דף א) ר"י בשם רשב"י מגילה שמסר שמואל לדוד ניתנה להדרש שנאמר הכל בכתב זו המסורה מיד וה' זו רה"ק עלי השכיל מכאן שניתנה להדרש. וכ' הי"מ וקשה רה"ק מאי עבידתיה כיון דמסר לו המגלה במכתבה ושמואל נמי לא הוצרך לרה"ק דהא מקובלים הדברים מסיני כו' ע"ש. ונראה הך קרא הכל בכתב וגו' אמר דוד לשלמה קודם מותו וה"ק מלבד שכל הדברים מסורים לי בכתב אף גם זאת נאמרו ברה"ק ע"י אחיתופל גם ניתנה להדרש. ר' ירמיה בשם ר"ש בר' יצחק סתם דבריו שם במגלה ופירש הוא בעצמו דבריו כאן וזה ברור:

כד הוה בר נש כו'. כתב הי"מ וקשה הא אין נשאלים באורים אלא למלך ולמי שהציבור צריך בו כדתנן ביומא ולא משמע דמיירי בכה"ג הכא ע"כ. לא ידעתי מאי קשיא ליה הרי מפורש בקרא כאשר ישאל בדבר האלהים גם לדוד גם לאבשלום והא דלא משמע ליה דאיירי במלך היינו משום דסבר שמפורש איש בקרא אבל באמת לא כתיב איש בקרא ושפיר קאי אדוד ואבשלום והיינו דנאמר ולא יכלו הכתובים לקרותו איש. כיון דעיקרו קאי על דוד א"כ הל"ל כאשר ישאל המלך ולא כתיב המלך דקאי נמי על אבשלום לכך קרי איש ולא כתיב. והא דכתיב גם לאבשלום ר"ל כשעדיין לא מלך אבשלום ופעמים הלך בשליחות אביו ושאלו לו באורים ותומים כמו שעשה אחימלך לדוד ולכך כתיב גם לומר גם שאלות אבשלום היו כשמלך דוד אבל כשמלך אבשלום לא שאל באורים ותומים שהרי צדוק ואחימעץ לא היו שם כמפורש בקרא. ועי' בספר פרשת דרכים דרך המלך: