שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 10 · הלכה 2 · Segment 19

סידורו דוחה שבת. וקשה מאי דחייה איכא בסידור לחם הפנים וא"ל סידור הקנים קאמר דדוחים את השבת הא לאו מלאכה היא אלא טלטול בעלמא וי"ל בימי דוד כבר גזרו על השבותים. ועמ"ש סוף מס' עירובין. וסוגיין כר"ש דאמר אין התנור מקדש כדתנן פ' שתי הלחם. ואתייא כדס"ד דש"ס בבבלי שם לר"י דאמר התנור מקדש סבר בחול אשפחינהו דקא אפו ליה ולר"ש בשבת אשכחינהו וכדאמרינן כאן. וקשה בשלמא לר"י ניחא הא דקאמר דואג לשאול גם ידם עם דוד. דגרסינן בבבלי מנחות דף ס"ג ר' יהודה אומר תנור תנור שני פעמים להכשיר מאפה כופח רש"א אחד שתהא אפייתן בתנור ואחד שיהא התנור מקדשן או שיהא הקדישן לשם תנור. ופירש"י ר"י סובר אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט. ולאי דוקא נקט ור"ל סובר אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות וכיון דשניהם שוים נקט חד מינייהו וסבר דואג דוד מוקי תנור יתירא שיהא התנור מקדשין לכך אמר לאפותן בשבת ולית ליה דרשות ריבוי אחר ריבוי. ולעצמו הוא אומר כן דכתיב יהודה אתה יודוך אחיך וגו' וישתחו לך בני אביך. ויודוך הוא הוד מלכות כמ"ש המפרשים ואי לא דרשינן ריבוי אחר ריבוי למעט א"כ המלכות של יהודה ולא של בנימן ודואג דריש רא"ר למעט דלאו הוד מלכות קאמר אלא שיהיה שר משבט יהודה אבל לא מלך וה"נ תנור ב"פ לרבות מאפה כופח הוא דאתי ואין התנור מקדש ואפיין להו בחול. וע"ז אמר שיד הכהנים היה עם דוד. ולא היה אלא לשון הרע דגם דוד אית ליה דדרשינן רא"ר למעט אלא הכא גמרא גמירא ליה דתנור מקדש. אלא לר"ש איך דייק דואג מהכא שידם עם דוד. ואפשר לומר דואג דרש הא דכתיב אך את שבתותי חשמרו אך מיעוטא הוא במקדש א"צ לשמור שבת וא"ל אמלאכת עבודה קאי דהא מפורש ביה קרא אלא ודאי אמלאכות שאפשר לעשותן מע"ש דנמי דוחין שבת לכך אמר לאפות לחם הפנים בשבת. ודרש נמי הא דכתיב כל איש אשר ימרה את פיך יומת רק חזק ואמץ דאיצטרך רק דלא נימא הא דיומת דוקא כשהמלך חזק ואמיץ בדברי תורה אבל העובר על ד"ת אפי' בשוגג אין צריך לשמוע לו קמ"ל דוקא במזיד הוא דא"צ לשמוע לו אבל אם עבר בשוגג חייב לשמוע לו והם שאין דורשין אכין ורקין סוברים שא"צ לשמוע לדברי שאול ששגג ולא שמר דברי ה' במלחמת עמלק נמצא שידם עם דוד והיינו שהשיבו אבנר רק לא קאי אמלך אלא למעט שא"צ לשמוע למלך בדבר שהוא לעבור על ד"ת א"כ אין כאן ראיה שידם עם דוד ולכך אמר שמואל נתפסת כדג שצריך אתה לשמוע לדברי ואין אתה יכול לחזור ולומר ששקר ענית בם מ"מ אתה חייב מיתה מפני שאתה עובר על דברי וטעות הוא בידו דאיצטרך אך למעט שבת ממלאכת המשכן. ועמ"ש פסחים דף ז' ולעיל (פ"ה ה"ג):

לא כן תני ר"ח כו'. עי' בקונט'. כתב הי"מ וזה היה לבוש כה"ג כדכתיב כתנת בד קדש ילבש ע"ש. ותימא הא אפוד כתיב ולא כתנת. גם על הש"ס קשה וכי כה"ג איפוד בד היה נושא הרי מפורש פ' תצוה ועשו את האפוד זהב תכלת כו' ואף שגם שש היה בו מ"מ אין לקרותו בד לבדו לכן נראה עיקר כמ"ש הרד"ק שזה סימן לגדולה ובכהנים סימן הוא שזהו הנושא אפוד ומשני שהיו ראויים להיות כה"ג נמצא שהיו ראויים לישא אפוד בד וכן ת"י דכשרין למלבש אפוד דבד. ולכך כתיב נושא אפוד בד לשון יחיד ולא כתיב נושאי לשון רבים ללמד שבאמת לא היה בהם אלא אחד שנשא אפוד. והרמב"ם כתב סוף ה' כלי המקדש וזה שאתה מוצא בדברי הנביאים שהכהנים היו חוגרים אפוד בד לא היו כהנים גדולים שאין האפוד של כה"ג אפוד בד ואף הלוים היו חוגרין בו שנאמר בשמואל נער חגור אפוד בד אלא אפוד זה היו חוגרים בני הנביאים והראוי שתשרה עליו רה"ק והודיע שהגיע למעלת כה"ג שמדבר ע"פ האפוד ברה"ק. וכתב הכ"מ כתב כן דלא תיקשי לך הא דכתיב באחימלך פ"ה כהנים חגורים אפוד בד ע"כ ותימא אי משום קושיא זו לא ה"ל לעזוב דברי יהונתן והירושלמי ויאמר סברא דנפשיה והעיקר כמ"ש: