שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 4 · Segment 1

ונותנין סודר הקשה לתוך הרכה כו'. וקשה הא אמרינן לעיל (בהלכה ב') לכך צריך הרך כדי שלא ימות וזה שייך דו קא בשרפה שהיא הכוונה כדי שיפתח פיו אבל כאן בחנק שהכוונה שימות ע"י החניקה קשיא יתן הקשה בפני עצמו. וראיתי להלח"מ שכתב פט"ו וקשה בנחנקין למה משקעין בזבל דהרי אין שם פתילה לומר שתפול על בשרו כמו בשרפה ולמה בסודר רך דא"צ לפתוח לתת הפתילה לפיו ואין שם אחד מטעמים אלו ואפשר כיון שתקנו כן בנשרפין דדמו לנחנקין לא רצו חכמים לשנות ותקנו כן בנחנקין ע"כ וקשה א"כ ה"ל לר"י ליפלוג גם בנחנקין דהא לדידיה לא היו עושין כן בנשרפין ועוד איך נאמר כדי שלא לשנות דחו מצות ואהבת שהדבר ברור שע"י הקשה לחוד ימות מהרה וזהו מיתה יפה לו. ועוד הא אלו לא היו משקעין אותי בזבל אין ספק שהיה מנענע עצמו בכל כוחו והיה מאריך במיתתו ולכך נטלו סודר הרך שלא לחבל גרוגו וינוול ומוטב להאריך מספק קצת מיתתו מלנוולו כל כך. מיהו זהו לשיטת רש"י אבל לירוש' קשה. והרמב"ם שם כתב מצות הנשרפין כו' ונותנין סודר הקשה לתוך הרך וכורך על צוארו ושני עדיו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שהוא פותת את פיו ומתיכים את הפתילה והוא זורק לתוך פיו כו' ע"כ. וקשה כיון שאין משיכה זו ענין המיתה למה יעשו העדים כן ובסיפא כתב והוא זורק כו' הל"ל והן זורקין דזהו ודאי חובה על העדים לעשות כדכתיב יד העדים תהיה בו בראשונה כו' וע"ק בחנק לא כתב שימשכו העדים הסודר ופשוט הוא שבחנק צריכין העדים למשוך הסודר וצ"ע: