שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 4 · Segment 2

לא מפני שהיא קלה כו' עי' בקונט'. וקשה הא בבבלי דף נ"ב ע"א מסיק דלכ"ע או שרפת בני אהרן או שרפת עדת קרח היתה שרפת גוף ונשמה ובתרווייהו כתיב מיתה הרי שגם מיתה ביד"ש יש בה רושם. ואף דקא' התם שרפה ליכא למימר מדאמר רחמנא בת כהן בשרפה הא לאו בת [כהן אינה בשרפה]. מ"מ אין למילף היקש ממיתה בידי שמים וי"ל מסתם מיתה האמורה בידי שמים יליף אבל בעדת קרח ובבני אהרן מפורש בהו קרא לכל אחד כדאית ליה כמפורש שם בגמרא. וכ"ת כיון דמצינו גם במיתה בידי שמים מיתה שיש בה רושם נאמר גם בסתם מיתה שיש בה רושם י"ל כיון דקיי"ל מיתת ב"נ אינה אלא בחנק כדיליפינן מקרא דשופך דם האדם באדם וער היה דינו כבן נח מסתמא בחנק מת א"כ שפיר ילפינן מיניה דסתם מיתה בידי שמים היא בחנק. אך לשון הש"ס לא משמע הכי. גם יש לתמוה מרש"י דמייתי קרא וימת גם אותו והיה לו להביא וימיתהו ה' דמוקדם בקרא. וא"ל ער לא מת בחטאו אלא מיתת טבעית מת דא"כ מאי וימיתהו ה' ומדכתיב גם אותו שמעינן דבחטא אחד מתו וצ"ע. ותו' כתבו דף נ"ג בדנ"ה קמיפלגי כו' דדלמא ה"מ ארוסה כו' וכתב המהרש"א ק"ק כיון דאית ליה לר"י בנין אב כו' אי ס"ד נשואה בשרפה א"כ לא הוציא ארוסה בת כהן מנשואה בת כהן ע"ש. ונראה השתא דקיימינן שארוסה קיל מנשואה כיון דאמרינן שארוסה בת כהן בשרפה אין כאן בנין אב שאין כאן חומרא להחמיר בנשואה יותר מארוסה ובארוסה בת כהן החמיר הכתוב משום חומרא דכהונה. ומה שתירצו תו' וי"ל אין סברא להחמיר בנשואה בת ישראל טפי מבארוסה אע"ג דפריך הכא אימא שרפה ה"מ לשנויי הכי אלא דשפיר משני ע"כ תימא הא לא ידעינן דשרפה חמורה אלא מארוסה בת כהן שיצאה מכלל ארוסה בת ישראל א"כ קושית המקשה אימא שריפה ונשואה בשרפה וארוסה בסקילה שהיא חמורה ומשני מדאמר רחמנא בת כהן בשרפה והיינו ארוסה דנשואה ל"צ קרא ש"מ שרפה חמורה מכלל דהאי לאו בשרפה דא"כ תהא נשואה בת ישראל חמורה מארוסה: