שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 45

לית הדא אמרה שהעבדים נפדין בג' כו' כתב המ"ל פ"ח מה"ע רבינו לא ביאר דין עבדים אי בג' או בעשרה ובירושלמי איתא דסגי בג' וכ"כ תו' במגילה אך מדבריהם פ"ק דסנהדרין דף ט"ו נראה דאף בעבדים בעינן י' ע"כ ותימא הא גם במגילה מסקי תו' דלא בעינן ג' אלא מדבריהם אבל מדאורייתא בעינן י' וכן פירשו סוגיין א"פ אין כאן סתירה מדבריהם פ"ק דסנהדרין דלא איירי אלא בדאורייתא דמ"ש אדם לא משמע ליה דקאי אעבד ר"ל אף דנאמר דמתני' איירי בדאורייתא מ"מ א"א לאוקמי בעבד דאדם לא משמע עבד. ומ"ש הכא פריך אליבא דרב דאמר המקדיש עבדו יצא לחרות ר"ל וליכא עבד בהקדש דשמין אותו וזה מבואר מאוד. אך תירץ זה של תוס' תמוה דהא איכא חרם דילפינן מדכתיב כל חרם אשר יחרים מן האדם לרבות עבדים ושפחות כנענים וכ"מ בגיטין דף ל"ח. וא"ל רב מוקי להאי קרא בשהקדישן לדמי א"כ אין כאן הקדש ולא צריך י' הא גם באדם האומר דמי עלי שמין אותו בעבד וצריך עשרה כמפורש בבבלי בסוגיין א"כ ה"ה בעבד וצ"ע. גם אהרמב"ם קשה למה לא ביאר בעבד דמדאורייתא צריך עשרה ומדרבנן סגי בג'. ומברייתא דמרבה מדכתיב מן האדם עבדים משמע כמ"ש תו' בתירוצא קמא דאדם לא משמע עבד להכי איצטרך מן. והיינו דקאמר בסמוך אדם דהכא בן חורין ועי' מ"ש בתו' כתובות שם: