שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 5

מנין להתראה. בבבלי דף מ"א גרסינן דבי ר"י תנא המוצאים אותו מקושש עצים שהתרובו ועדיין הוא מקושש ופירש"י המוצאים אותו מקושש שקושש עצים לא נאמר אלא מקושש לאחר שראהו ומצאוהו היה מקושש ומה טעם תלוי בכך אלא שהתרו בו ועדיין היה מקושש ע"כ. וקשה אמאי לא דייק הכי מרישא דקרא דכתיב וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת מאי קאמרת בשעה שמצאוהו ראו מקושש ה"נ המוצאים אותו כשהיה מקושש. גם עיקר דיוקו קשה דלמא קמ"ל שלא אמרו באומדנא שראו עצים מקוששים ולא היה שם אלא הוא. ונראה דיוקא דר"י מקרא והכי תניא בספרי פרשת שלח לך ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עוד למה נאמר והלא כבר נאמר וימצאו איש ומה ת"ל ויקריבו אותו מגיד שהתרו בו מעין מלאכתו מכאן לכל אבות מלאכות שבתורה שמתרים בהם מעין מלאכתן ר' יצחק אומר א"צ מה עכו"ם חמורה אינו חייב עד שיתרו בו ק"ו לכל מצות שבתורה ומה ת"ל ויקריבו מלמד שהתרו בו ואחר כך הביאוהו ע"כ. ר"ל מיד קודם התראה היה להם לתפסו שלא יעשה עוד ומה להם להתרותו א"נ ס"ד כאן לא היה התראה דאי בהתראה מאי מספקא ליה למשה קמ"ל שהיה התראה אלא שנסתפק במיתה עצמה. ואינו צריך דקאמר היינו ללמד דבעינן התראה בשאר עבירות לזה א"צ קרא דאיכא למילף מעכו"ם. הרי מיתורא דקרא יליף ליה דהיה שם התראה ולא מדיוקא כפירש"י. והא דאמר ר"י ומה עכו"ם החמורה כו' היינו דכתיב בעיר הנידחת יצאו אנשים בני בליעל לאמר ודרשו בספרי פרשת ראה לאמר בהתראה. ובזה יש ליישב קושית תו' בדף מ"א שכתבו בד"ה ואי כתיב כי יזיד תימא התראה בעיר הנידחת מנ"ל דמהני לא אתיא שכן ממונו פלט ולעיל משמע דבעי התראה ע"כ הרי מפורש בספרי דמלאמר יליף התראה ובז"ר כתב מהתימא על תוס' שהקשו התראה בעיר הנדחת מנ"ל ולא ראו הגמ' דף קי"א והספר הזה ע"כ. ונראה מהבבלי אין ראיה דגרסינן שם לאמר שצריכין עדים והתראה לכל אחד ופירש"י לאמר נלכה ונעבדה משמע שצ"ל לפנינו. שכך אמרו נלכה ונעבדה ואין אמירה אלא בעדים אלמא צריך עדים בכל אחד שיעידו עליהם מה שאמרו וה"נ צריך התראה לכל אחד ואחד מהם ע"כ. הרי אילו נאמר עיר הנידחת א"צ התראה אין להוכיח מלאמר שצריך התראה לכל אחד אלא אעדים לחוד קאי קרא. גם מספרי פרשת ראה אין להוכיח מידי. ואם נאמר שראיה נכונה היא מלאמר דעיר הנידחת בעיא התראה לא קשיא אחותו וכי יזיד ל"ל דה"נ איכא לשנויי מילתא דאתיא במה מצינו טרח וכתב ליה קרא כדאמרינן בבבלי בסוגיין ע"ש:

הבל נשא את אחותו. קצת קשה מנ"ל שנשא הבל אשה אדרבה קרא משמע קצת שלא היה לו אשה דקאמר קול דמי אחיך צועקים אלי וכדתנן לעיל פרק אד"מ והיה נ"ל דגרסינן שת נשא אחותו ולא נשא מבנות קין שנגזר על זרעו שיכלה מן הארץ וזהו מכלל החסד. מיהו בבבלי ליתא אלא קין נשא אחותו ותו לא: