שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 13 · Segment 2

מ"ט דר"י כו'. בקונטרס הגהתי וכ"ה במכילתא ובבבלי וסיים בה א"ל ר"י וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא זה בסקילה אלא אוב וידעוני בכלל מכשפים היו ולמה יצאו להקיש אליהן מה אוב וידעוני בסקילה אף מכשף בסקילה. וכתב תו' בסוגיין מהכא דייק בריש יבמות דר"י לא דריש סמוכים וא"ת דלמא הכא לא דריש משום גז"ש דלא תחיה כל נשמה כו' ע"ש. שמעתי מקשינן בשם מורי הגאון מהרא"ב זצ"ל ע"כ לומר דלא דריש סמוכים בכל מקום דאל"כ קשה השתא דשמעינן מאוב וידעוני דמכשף בסקילה גז"ש דהרג תהרגנו ללמד דשוכב עם בהמה בסקילה כדאמרינן לעיל דף נ"ד ל"ל תיפוק ליה מדסמיך כל שוכב למכשפה ע"כ. לפום ריהטא היה נראה לתרץ לפמ"ש תו' שם דר"ע ודאי קדריש סמוכים א"כ תיקשי ליה נמי גז"ש דהרג תהרגנו ל"ל ניליף ממכשפה וצריכין לומר דר"ע לית ליה הך גז"ש א"כ לר"י נמי איכא למימר הכי ומקשים תו' שפיר. אך אי אפשר לומר כן דבסיפא דברייתא דף נ"ד גרסי' ר"ע אומר אינו צריך כו' ואי ס"ד דאף ארישא פליג הל"ל גם אגז"ש דהרג תהרגנו אינו צריך לכן נראה דשוכב עם בהמה ליכא למילף ממכשפה דכתיב כל שוכב עם בהמה מות יומת וקיי"ל סתם מיתה אינו אלא חנק ומשום סמוכים אין להוציא קרא מפשטיה אבל גבי מכשפה כתיב לא תחיה שפיר איכא למילף מסמוכים. ועל כרחך לומר כן דבירושלמי לעיל ה"ז אמרינן סקילה לנשכב מנ"ל דכתיב כל שוכב עם בהמה מות יומת זובח לאלהים יחרם ע"ש בקונטרס. וקשה א"כ ל"ל גז"ש הריגה ודמיהם בם ללמד דשוכב בסקילה כמפורש שם תיפוק ליה מסמיכות לזובח ובנשכב מאיש אשר יתן שכבתו כו' ואפקיה רחמנא בלשון שוכב כו' אלא ודאי אי לאו דכתיב סקילה בשוכב לא היינו דורשים מסמוכים סקילה דמשום סמוכים לא מפקינן קרא מפשטיה. (מיהו בלא"ה י"ל מדאפקיה לא שמעינן אלא חדא מילתא כדמוכח מהירושלמי שם ועמ"ש בתו' בד"ה ר' ישמעאל כו') ובבבלי יבמות דף ד' כתב תוס' בד"ה דא"כ לכתבי' גבי עריות כר וא"ת גבי מכשפה נמי מוכח מדלא כתיב כל שוכב עם בהמה גבי עריות וי"ל דלא שייך גבי עריות דאין זכות לבהמה א"נ לא חשיב מוכח כיון שהלמד נכתב במקומו ע"כ. ותירוצם השני אין נוח לי דמ"מ קשה מנ"ל לר"י דהיכא שהמלמד לא נכתב במקומו לא מיקרי הוכחה והראשון קשה הימנו הא כתיב בפרשת עריות איש אשר יתן שכבתו בבהמה דהיינו שוכב א"כ ה"ל למכתב נמי נשכב התם דהיינו קרא דכל שוכב עם בהמה. לכך נ"ל אי לאו דיצאו אוב וידעוני ללמד דמכשפה בסקילה ה"א מכשפה בסייף מגז"ש דלא תחיה ולכך כתיב שם כל שוכב ללמד דנשכב בסייף דהא לא שמעינן דנשכב בסקילה אלא מדאפקיה בלשון שוכב וה"א דלא אפקיה אלא ללמד דהוא ובהמתו בכ"ג ואהני סמוכים שיהא בסייף וכ"ת א"כ תיקשי לפי האמת למה לא נכתב כל שוכב בפרשת עריות וי"ל ללמד בעלמא היכי דלמד נכתב במקומו לא מיקרי הוכחה. ולשיטת הירושלמי דלא שמעינן סקילה לנשכב אלא מסמיכת דזובח לאלהים יחרם מעיקרא לק"מ דמעתה אין כאן הוכחה דאתי ללמד סמוכים דמכשפה לכל שוכב אלא לגופיה אתי ללמד כל שוכב מזובח א"נ ר' יהודה כר' ישמעאל ס"ל דלא יליף למד מן הלמד. ועמ"ש לעיל ה"ז בתוס' בד"ה ר"י כו'. ועדיין קשיא לן לר' יהודה דאוב וידעוני בכלל כל המכשפים הם אל תפנו אל האובות וגו' ל"ל לאזהרת אוב וידעוני כמפורש לעיל [הי"ב] תיפוק ליה אזהרתם מלא ימצא בך כו' מכשף לא מיבעי דקשיא לר"ל דאמר אע"ג שחולקין הן במיתה אפילו הכי ידעוני פטור מחטאת לפי שאין בו מעשה אלא גם לר' יוחנן דאמר שאין חייבין עליהן שני חטאות הואיל ונאמרו בלאו אחד נמי קשה הא אף בלאו דלא ימצא בך מכשף כלולים שניהם א"כ אינן אלא בחטאת אחד ועמש"ל [שם] בתוס' בד"ה והנשאל כו'. ועוד קשה לרבנן דפליגי אר"י וכי לית להו מידה דדבר שהיה בכלל ויצא כו' הא לא שמעינן מעולם דאיכא מ"ד דפליג עלה ולמה להו למילף מלא תחיה או מסמוכים מאי קאמרת דה"ל אוב וידעוני שני כתובים ואין מלמדין ור' יהודה סובר שני כתובים מלמדין כמפורש בבבלי בסוגיין עדיין קשה לא לכתוב אלא חד מינייהו אוב או ידעוני וממילא ניליף כולהון מיניה. והמהרש"א כתב בד"ה מכשפה ואחד האיש כו' וקשה שאר תנאי דסברי שני כתובים אין מלמדים מנ"ל וי"ל מלא תחיה כל נשמה או מכל שוכב כו' ע"ש ותימא אי מלא תחיה יליף א"כ אפילו קטן נמי דהא כל נשמה כתיב ולא שמענו מעולם מכשף קטן חייב מיתה ומכל שוכב נמי ליכא למילף נשים דהא כל שוכב לא קאי אלא אאנשים ואף דמוקמינן ליה בנשכב מ"מ לא קאי אלא אזכר דנשכב דנשים לא צריך קרא בהדיא כתיב ואשה לא תעמוד וגו' ונ"ל מיתורא יליף דה"ל למכתב איש כי יהיה אוב וגו' ואשה ל"ל דמשאר מכשפים שמעינן אלא ללמד שיהו כולם כאוב אחד האיש ואחד האשה שוין. ורש"י כתב דף ס"ה בד"ה חלוקין הן במיתה כשפירש סקילתן חלקן הכתוב כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו באבן ירגמו אותם דמיהם בם ולא כתיב וידעוני הלכך אי הוה ידעוני בר קרבן היה מחייב עליה נמי כי עביד ליה בהדי אוב ע"כ וקשה השתא דאין ידעוני בר קרבן למה חילקן הכתוב ולא כתב וידעוני או ל"ל ואין לומר איצטרך או לחלק דהא קיי"ל כר' יונתן לחלק לא צריך קרא ועוד א"כ מאי קאמר הואיל וחילקן במיתה הא מוכרח לחלקן דלא נימא דאינו חייב מיתה עד שיעשה שניהם יחד ותו' כריתות דף ג' ע"ב כתבו חלוקין הן במיתה דכתיב מות יומתו וגו' דמיהם בם כו' ע"ש. וקשה הא תניא בת"כ סוף פרשת קדושים מות יומתו באבן ירגמו אותם דמיהם בם זה בנין אב כל דמיהם בם האמורים בתורה בסקילה ופי' בק"א דמלת דמיהם בם יתירא ללמד כל שנאמר דמיהם בם בסקילה וכן הוא בבבלי ריש פירקין וצ"ע: