שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 5 · הלכה 3 · Segment 3

זה י"ד. וקשה מאי דוחקיה להוציא קרא מפשטיה נפרש ראשון לשבעת הימים המפורשים ברישא דקרא וי"ל היינו דמייתי בסמוך רי"א לא תאכל עליו חמץ על עשייתו. משום דקשיא ליה לאיסור חמץ בשעת אכילתו ל"צ קרא דהא כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם ש"מ שעל עשייתו קאמר קרא וביום הראשון היינו י"ד. אלא סד"א כיון דכל יום י"ד כשר לעשות הפסח אף כל היום אסור בחמץ לכך כתיב אך למעט שאין כל היום אסור בחמץ. ועדיין הייתי אומר אך למעט כל יום י"ד וקרא ביום הראשון לא אתי אלא לאסור שעה אחת סמוך לשקיעת החמה וכדר"מ לכך קאר"י אך חלוק. כלומר מקרא ביום הראשון אין לאסור י"ד אלא מדכתיב עליו שמעינן שיום י"ד אסור וס"ד כל היום שהוא כשר לעשיית הפסח אסור לכך כתיב אך שהוא חץ לומר מקצת היום מותר ומקצתו אסור והיינו מתחלה שביעית ולמעלה. ובבבלי פסחים דף ד' גרסינן ואימא לרבות לילי י"ד לביעור ביום כתיב ואימא מצפרא אך חלק. וא"ת לפמ"ש קשה ביום ל"ל וי"ל הא גם לר' ישמעאל דיליף שם מלא תשחט וגו' נמי קשה ביום ל"ל וצ"ל לא דריש ביום א"כ גם לדידן ל"ק:

מיעטו שאינו בחמץ עי' בקונט'. וקשה הא אך אמצות השבתה קאי וריבוי הוא זה בגוף המצווה (ועמ"ש פסחים פ"ק בד"ה מיעטו כו') וע"ק הא ר"מ קאמר ביום הראשון הוא ט"ו ואך עליה קאי א"כ מאי קאמר מיעטו שאינו בחמץ הא ודאי ט"ו א"צ שום מיעוט. ונראה דה"פ אי לאו אך ה"א בכניסת י"ט הראשון ישבית החמץ נמצא שיש חמץ בביתו ברגע כניסתו אף שמשביתו מיד לכך כתיב אך למעט דלאו ביום הראשון ממש ישבית אלא כשיבוא הראשון שהוא ט"ו יהי נשבת השאור וזהו מיעוטו שאין ההשבתה בו. ובזה יש ליישב מה שהקשיתי אהרמב"ן בתו' פסחים שם בד"ה מיעטו כו' ע"ש: