שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 5 · הלכה 3 · Segment 4

ר"י אית ליה עשה ול"ת על אכילתו כו'. וקשה ל"ל לאתויי ל"ת מלא תאכל עליו חמץ דכתיב במשנה תורה הא בפרשת בא כתיבי תרי לאוי כל מחמצת לא תאכלו לא יאכל חמץ וא"ל דה"ק ר"י אית ליה לאו ועשה אפילו בע"פ דהא מייתי עשה משבעת ימים. וי"ל קסבר ר"י כיון דגלי לן קרא די"ד מחצות שוה לשבעת הימים א"כ נכלל נמי בכלל השבעת ימים. ותדע שהרי כתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות ומדעליו דחמץ אשעת עשייתו קאי עליו דמצה כמי אעשייתו קאי וקשה היכן מצינו מצוה זו אלא לדיוקא אתי מצה ולא חמץ. ומדכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם דמיניה שמעינן י"ד אמרינן נמי שבעת ימים שאור וגו' קאי נמי אי"ד. אך קשה כאן משמע לר"י לא תאכל עליו חמץ קאי אי"ד וכ"מ בבבלי פסחים דף כ"ח ובירושל' פסחים [פ"ב ה"ב] גרסינן האוכל חמץ משש ולמעלה וכן חמץ שעבר עליו הפסח ה"ז בל"ת ואין בו כרת דר"י רש"א כל שאין בו כרת אין בו ל"ת ומודה ר"ש באיסור שהוא אסור איסורו מהו ר' ירמיה אמר [איסורו] דבר תורה ר' יונה אמר [איסורו] מדבריהן מ"ט דר"י לא יאכל חמץ מה אנן קיימין אם בתוך המועד כבר כתיב לא תאכל עליו חמץ אלא אם אינו ענין בתוך המועד תנהו ענין לאחר המועד. הרי דמוקי קרא לא תאכל עליו חמץ לתוך המועד וי"ל לפני זמנו תוך המועד קרי ליה וה"ק אלו לא כתיב לא תאכל עליו חמץ הוה מסתבר טפי למוקמינן קרא דלא יאכל חמץ ללפני זמנו דאית ביה עשה דתשביתו אבל השתא דמייתר מוקמינן ליה בלאחר זמנו ועמ"ש בסמוך. ובעה"מ כתב הלכה כר"ש ומותר באכילה עד הלילה וזו היא השבתתו אלא מדרבנן אסור משש ולמעלה ומייתי ראיה מירושלמי דפליגי ביה איסורו משום מה כו' ע"ש איני אומר אף דפשטא הכי משמע וכן פירשתי שם אחרי העיון נראה דפלוגתייהו דר' ירמיה ור' יונה אלא בלאחר זמנה אבל לא בלפני זמנה דלכ"ע אסור מדאורייתא וכן משמע בסוגיא זו דבלאחר זמנו קאי. וכן מוכח בבבלי דף ד'. ועמ"ש פסחים [פ"א ה"ד] בתוס' בד"ה ר' מאיר אומר כו' וצ"ע:

לא תעשה על אכילתו לא תאכל כו' עיין בקונטרס. וקשה ל"ל תלתא קראי לתוך זמנו שהוא בלאו כדאמרינן בבבלי פסחים דף כ"ח הא מק"ו מלפני זמנו איכא למשמע תוך זמנו מה לפני זמנו שאינו בכרת הוא באזהרה תוך זמנו שבכרת לא כ"ש. אע"ג דאין מזהירין מן הדין דוקא לאסור מה שלא נתבאר איסורו אלא ע"י ק"ו אבל כשנמצא העונש מבואר בקרא מוציאין האזהרה בהיקש כמפורש בדברי הרמב"ם שורש י"ד ע"ש וי"ל כתיב אך ביום הראשון תשביתו וכו' כי כל אוכל חמץ ונכרתה מיום הראשון עד יום השביעי האי ביום הראשון הוא י"ד וסד"א מקשינן להדדי מה לפני זמנו בל"ת דכתיב לא תאכל עליו אף תוך זמנו בל"ת ומה תוך זמנו בכרת אף לפני זמנו בכרת לכך כתיב אזהרה בתוך זמנו בפני עצמה ללמד דלא מקשינן אהדדי. וניחא בזה קושית תו' בבבלי דף ה' בד"ה דהא כו' וקשה לרשב"א כו'. וקושייתם בדף כ"ח בד"ה א"כ כו' וקשה אמאי כו' ע"ש: