שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 6 · הלכה 8 · Segment 3

מתני' דלא כר"מ כו' עי' בקונט'. כתב הרמב"ם פט"ו מה"ס כיצד מצות הנתלין כו' ואם לן עוברין עליו בל"ש שנאמר לא תלין ומצות עשה לקבור כל הרוגי ב"ד ביום ההריגה שנאמר כי קבור תקברנו ביום ההוא ולא הרוגי ב"ד בלבד אלא כל המלין מתו עובר בל"ת הלינו לכבודו אינו עובר עליו ע"כ. וקשה שאר מתים מהיכא קא ילפת להו מתקברנו יתירא דכתיב גבי עשה אבל ל"ת מנ"ל ועוד הל"ל גבי שאר מתים נמי דאית בהו עשה ול"ת כדאמר בהרוגי ב"ד ואין לומר דסובר דוקא ל"ת הוא דאיכא בהו אבל לא עשה שהרי כתב בספר המצות סי' רל"א לקבור הרוגי ב"ד ביום שנהרגו מ"ע ולשון ספרי כי קבור תקברנו מצות עשה וה"ה שאר מתים לקברם ביום מיתתם ע"ש (וראיתי להלח"מ ה' אבל פ"ד שכתב ואולי נמשך רבינו אחר לשון המשנה דתנן ולא זו בלבד כו' דלא הזכירה אלא ל"ת ע"כ ותימא הא גבי הרוגי ב"ד נמי תנן במתני' ואם לן עובר בל"ת ולא הזכיר העשה כלל ואפ"ה הזכירה הרמב"ם כמ"ש). ובל"ת סי' ס"ו לא זכר שאר מתים אלא התלוי לתוד אדרבא משמעות דבריו דוקא בנתלה הוא דעובר אל"ת אבל לא בשאר מתים ע"ש. וזה נראה דעת ר"מ ודלא כמתני' דלינא למימר ל"ת דתנן בשאר מתים במתני' לאו דוקא דהא תנן הלינוהו לכבודו כו' וילפינן ליה בספרי מדכתיב לא תלין נבלתו על העץ מה עץ שהוא ניוול לו אף כל שהוא ניוול לו ש"מ דלא תלין קאי נמי אשאר מתים. והרמב"ם בפתיחה דהלכות אבל כתב מ"ע להתאבל על הקרובים כו' ואין אדם מתאבל על הרוגי בית דין ולפי זה כללתי הלכות אלו בספר זה שהן מעין קבורה ליום מיתה שהיא מ"ע ע"כ. הרי שסובר שיש מצות עשה גם בשאר מתים. ולולי דמסתפינא אמינא קסבר תנא דמתני' שאין כאו עשה דקבור פירושו כיסוי שיהא מכוסה מן העין וכן מפורש בש"ס דקאמר מכי קבור אין ראיה לקבור בארץ אלא בארון. שמע מינה שפירושו כיסוי אם כן הכי קאמר קרא לא תלין נבלעו על העץ אלא יסירנו משם שלא יהא נראה לכל דהא בעודו על העץ קללת אלהים תלוי. ותדע אי למ"ע קאתי הל"ל לא תלין נבלתו על העץ כי קללת וקבר תקברנו ביום ההוא וצ"ע: