שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 8 · הלכה 8 · Segment 2

זה אחד משלשה מקראות כו'. כתב הי"מ וקשה בשלמא אם יקום ואם זרחה יפה אמר שהוא משל אבל מחתרת לאו משל אלא שדיבר הכתוב בהווה וע"ק במכילתא מנה לופרשו את שמלה שהוא משל ותנא דידן למה לא קחשיב נמי להא ודחק וסיים וצ"ל תרי תנאי אליבא דר"י ע"ש. ותימא הא בירושל' כתובות [פ"ד ה"ד] מייתי להא דר"י אהא דאמר התם ופרשו את השמלה הכל משל תני רי"א זה אחד משלשה מקראות שנאמרו בתורה במשל אם יקום כו' אם זרחה כו' ע"כ הרי דגם הירושלמי סובר דופרשו את השמלה הוא משל. וכאן מייתי לה הש"ס בלשון הנאמר שם בכתובות וכמנהג הירושלמי. וזה פשוט וברור. ותדע דלשון זה אחד משלשה מקראות אינו לשון המכילתא אלא לשון הברייתא השנויה בכתובות. וכ"ה בספרי אלא שסיים וכה"א ופרשו את השמלה שיחוורו הדברים כשמלה. והירושלמי השמיטה שכבר הזכירו בתחלה:

אלא מה זריחת החמה כו'. בבבלי גרסינן אלא אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך אל תהרגהו כו'. ונראה דלא פליגי דאי כדרשת הבבלי הל"ל אם זרחה השמש עליך דהא אם ברור לך הדבר כשמש קאמר אלא ודאי דקאי על הבא במחתרת שהוא כשמש שהיא מיוחדת לשלום וכדאמרינן הכא. ואי כדרשת הירושלמי לחוד קשה מ"ש דנקט שמש הל"ל אם השלום אתו או עליו אלא לדרוש נמי שיהא הדבר ברור כשמש. והרב בי"מ לא דקדק בזה כל הצורך. ומדאמר בבבלי מ"ט דמחתרת חזקה אין אדם מעמיד עצמו כו' משמע דוקא היכא דברור שהרודף בא להרגו הוא דמצילין בנפשו אבל מספק אין מצילין אבל מסוגיין מבואר דאפילו מספק מצילין בנפשו. וצ"ע לדינא:

מיכן את דן לפיקוח נפש כו' כ"ש לפיקוח נפש שדוחה את הספק. בבבלי יומא (דף פ"ה) פריך עלה מהכא ליכא למילף לספק דמחתרת ודאי הוא שאין אדם מעמיד עצמו על הספק ע"ש. שמעינן מזה דלהבבלי היכא דמספקא ליה אם בא על הנפשות אסור להרגו. מיהו י"ל דה"ק מהכא אין ראיה לספק פיקוח נפש אבל השתא דגלי לן וחי בהם דספק פיקוח נפש דוחה כל המצות אף במחתרת אפילו מספק מותר בעל הבית להרגו. ועמ"ש בסמוך וצ"ע: