שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 9 · Segment 3

כבשים מיעוט כבשים כו'. בקונט' פירשתי דקאי נמי אתמידין. מיהו בבבלי יומא דף ס"ב גרסינן גבי תמידין נמי נימא כבשים מיעוט כבשים שנים ומה ת"ל שנים שיהו שוין ומנין אע"פ שאין שוין כשרין ת"ל כבש כבש ריבה ולמצוה ה"נ דבעינן ההוא מיבעיא ליה לכדתניא שנים ליום כנגד היום כו' מוספין של שבת ודאי צריכין שיהו שניהם שוין. ופירש"י ולמצוה ה"נ דבעינן שיהו שניהן שוין והלא לא שנינו זאת אצל תמידין ע"כ. ולפמ"ש בקונט' הרי הוזכרו תמידין בברייתא זו דתנא כללן שניהם יחד. מיהו נראה דהך דהכא חומרי דברייתות נינהו וכללן יחד וכ"מ בבבלי שם דקאמר ותניא נמי הכי גבי כבשי מצורע. משמע דגבי כבשי מצורע הוא דתני הכי אבל לא גבי תמידין. מיהו הא דקאמר ומנין אע"פ שאין שוין כשרין. קשה מהיכי תיתי לומר לעכב וכה"ג פריך הש"ס שם וראיתי בת"י שם הרגישו בקושיא זו ודחקו לתרץ לא חש להקשות כיון דסלקא ליה בקושיא אחריתי ע"כ ול"נ דודאי כי דרשינן שנים אתי שיהיו שוין כבר שנה הכתוב לעכב דהא שנים ליום כתיב תרי זימני אחת בפ' תצוה ואחת בפרשת פינחס. ותו' שם מקשים שם לתירוץ הש"ס שנים ל"ל דהא ליום לחוד סגי ותירצו אי לאו שנים היינו דורשין ליום לא קאי אלא אכבש אחד תעשה בבקר מדכתיב עולת תמיד ולא כתיב עולת תמידין ע"ש. וקשה בפרשת תצוה כתיב ליום תמיד ולא כתיב עולה ועוד סכינא חריפא פסקא קרא לדרוש אותו לקרא אחרינא ולא לאותו קרא לפניו ועוד מנחות דף נ' דרשינן אם את הכבש אחד תעשה בבקר אז את הכבש השני תעשה בין הערביים. א"כ איך נפרשנו דאלפניו קאי. ונראה אי לא כתיב שנים ליום ה"א כבשים בני שנה הרבה תעשו כל היום תמיד אך הראשון תעשה בבקר והאחרון בין הערביים אבל השתא דכתיב שנים ליום ש"מ שלא יהיו יותר מן שנים והם ישחטו נגד היום. והא דגרסינן מוספין של שבת לעיכובא. נראה דיליף ליה הא דכתיב בת"כ מלבד שבתות ה' ה"ל כאלו שנה עליו לעכב. ודלא כרש"י ותו' ע"ש. והרמב"ם לא זכר כלל שיהו מוספי שבת שוין ואני תמה נימא נמי מוספי ר"ח ופסח ושבועות דכתיב בהו פרים בני בקר שנים ניבעי שיהו שוין וכן מוספי סוכות דכתיב בהו אלים שנים נמי ניבעי שיהו שוין וצ"ע: