הרי למדנו שאין האשה דנה. וגירסת תו' פרק החובל מעתה שאין האשה מעידה אינה דנה. וקשה מאי קשיא אי לאו קרא דאינה דנה לא היה התנא שונה להך כללא אלא היינו אומרים יש שכשר להעיד ופסול לדון ויש שכשר לדון ופסל להעיד וא"ל כיון דמקרא ילפינן שיש מי שכשר להעיד ופסול לדון ממילא שמעינן בק"ו כל הפסול להעיד פסול לדון דהא מאן דכשר להעיד ופסול לדון היינו סומא באחד מעיניו ור' מאיר הוא דסובר הכי אבל רבנן פליגי וסברי עדות ודין שוים ודוחק לומר דסוגיין כר"מ ודלא כרבנן ועוד הא לאו מקרא יליף ר"מ דסומא כשר להעיד אלא קרא דיליף מיניה ר"מ פסולו לדין לא כתיב אלא בריבים ולא בעדות א"כ אף באשה נאמר כן פסולה לא כתיב אלא בעדות דילפינן גזרה שוה דע"פ שני עדים אין לפוסלה לדון שאין כאן קל וחומר דאיכא למילף עדות מדין ודין מעדות בקל וחומר וכל חד תיקו בדוכתיה או דילפינן תרווייהו וצ"ע:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 9 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d1cd2789033a520d3a7cd979076e65e4f640470a0f15dd121a301ea9e7e0466