שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 8 · הלכה 6 · Segment 10

תני והנפרעת שלא בפניו כו'. וקשה אמאי לא מייתי מתני' פרק הכותב דתנן והנפרעת שלא בפניו לא תיפרע אלא בשבועה ונראה ממתני' לא קשיא ליה הך קושיא ונפרעין מאדם שלא בפניו די"ל בכתובת אשה דוקא אמרו כן ומשום חינא אבל לא לבע"ח וכדאמרינן בבבלי שם אבל בברייתא גרסינן והנפרע שלא בפניו לא יפרע אלא בשבועה. ובירושלמי כתובות [שם] גרסינן כיני מתני' והנפרע שלא בפניו כו' ועמ"ש שם בקונטרס:

תיפתר שערב לו מן העכו"ם. כתובות [פ"ט ה"ו]. כתבתי בתו' לרש" דמתיר רבית ע"י שליח ק' לוקמי שלוה ברבית ע"י שליח. ובגיטין [פ"ה ה"ה] תירצתי כיון שהיתומים אינן צריכין לשלם להשליח והלוה אינו יכול לגבות ממנו רבית ע"ש. הנה תירוץ זה נכון לתרץ דלא תיקשי לרש"י ש"ס עירכין דהתם איירי ביתומים אבל מסוגיין קשה דהא כאן איירי שהלוה חי א"כ חייב הוא לשלם להשליח אף המלוה יכול לגבות הרבית מהשליח. ואף שהבבלי פרק הכותב פליג אסוגיין דקאמר ר"ג נפרעין מאדם שלא בפניו שלא יהא כל אחד נוטל מעותיו של חבירו והולך לו. מ"מ לא מצינו דפליגי ברבית ע"י שליח וצ"ע. תמן טעמא דב"ש כו'. עיין בקונטרס והש"ך ח"מ סי פ"ד כתב ומשני ר"י התם טעמא דב"ש הביאו בעלי כו' ושטר העומד לגבות כגבוי דמי וב"ה סברי כיון דחייבת שבועה מדאורייתא לאו כגבוי דמי ברם הכא בדין הוא שאפילו אביו לא ישבע ואפילו ב"ה מודו באביו תקנו ולא בבנו ע"כ. וקשה לפירושו מה לו לר' יוסי לומר טעמא דב"ש כלל. גם מ"ש דפליגי אי כגבוי דמי או לא. לשישת הירושלמי אינו כן כמפורש לעיל בסוגיין. אבל לפמ"ש בקונטרס ניחא: