שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 8 · הלכה 6 · Segment 12

נתחייב אפילו שבועה בב"ד כו'. כתב רי"ו נתיב כ"ו ח"ג בשם הרמב"ן הא דאדם מוריש שבועה לבניו דוקא בשלא עמד בדין אבל עמד בדין ונתחייב שבועה אין אדם מוריש שבועה ע"כ. ונראה דמסוגיין יליף ליה לחלק. והכי משמע בבבלי שבועות (דף מ"ח) דאמר ר"א עמד בדין ומת כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש כו' לא עמד בדין מוריש כו' מתקיף לה ר"נ אטו ב"ד קא מחייבי ליה שבועה מעידנא דשכיב לוה איחייב ליה מלוה לבני לוה שבועה אלא אמר ר"נ אי איתא לדרב ושמואל אם מת לוה בחיי מלוה אין אדם מוריש כו' אין חילוק בין עמד בדין ללא עמד בדין ע"כ הרי דלא פליג ר"נ אלא בהא דמת לוה כו' דהתם אין חילוק דלעולם אי אפשר לגבות מן היתומים אלא בשבועה אבל בפוגם שטרו וכל הנזכרים במתני' שאין הדבר ברור שיתחייב שבועה דאפשר שיהיה החייב מודה שאמת כדבריו הלכך כל שלא עמר בדין ה"ל כאלו לא נתחייב שבועה מעולם היורשים נוטלים בלא שבועה אבל עמד בדין שכבר נתחייב שבועה ודאי אמרינן אין אדם מוריש כו'. ותדע דאל"כ הל"ל אטו בשביל שחייבו ב"ד שבועה יפסיד ממון לבנו אלא ודאי כמ"ש. ומ"ש הסמ"ע סי' ק"ח דמשמעות דברי ר"נ דלא כרמב"ן ליתא כמ"ש. גם הא דכתב שם מדאמרו הבו דלא להוסיף עלה דרב ושמואל משמע דלא מפקינן מיד היורשים בשום דבר אלא ביתומים ע"ש. אינו מחוור דבעמד בדין אף ר"א מודה דאין אדם מוריש דטפי י"ל בכה"ג אין אדם מוריש כו' וכן מבואר בלשון הש"ס שם דאף דמספרקא ליה לרב אמי אי כרב אי כר"א מ"מ אמר לחלק בבין עמד בדין ללא עמד בדין. גם מסוגיין נראה הא דאין אדם מוריש כו' ליכא מאן דפליג עליה. ומעתה דברי הרא"ש והש"ע סי' פ"ד איכא לפרושי דאיירי בשעמד בדין ואע"פ שלא נתחייב עדיין מ"מ אין אדם מוריש. וכן מוכח מסוגיין דאר"ח וכי בגין דהליך תרתין פסיעתא כו' משמע מ"ד נתחייב אביו שבועה בב"ד ומת אין בנו גובה לאו דוקא נתחייב אלא כל שעמד אע"פ שלא נתחייב אין בנו גובה קאמר ולא שבקינן הך ברייתא דנתחייב שבועה כו' בשביל אתקפתא וספיקא דר"ח דודאי יש לחלק בין עמד בדין ללא עמד בדין דמצינו הרבה פעמים בש"ס שמחלק בזה. או נאמר אף ר"ח מודה בנתחייב בדין שאין מוריש מבנו ולא פליג אלא אר' אבין שרוצה ללמוד מהא דנתחייב שבועה כו' שפוגם בב"ד אפילו לא נתחייב שאינו מוריש וקאמר ר"ח שאין סברא לחלק בכך בין שפגם בב"ד או שלא בב"ד אבל בנתחייב מודה. ומ"ש הסמ"ע א"כ לא ה"ל לש"ע לסתום אלא לפרש דאיירי בשעמד בדין ע"ש. ולפמ"ש דאם עמד בדין אע"פ שלא נתחייב אין אדם מוריש כי' הדבר מבואר מאוד דהא בעד אחד מעיד שהוא פרוע איירי הש"ע ואין עדות אלא בב"ד ובפני בעל דין ש"מ בעמד בדין איירי ולכך נקט תחלה עד אחד כו' וכן פוגם כו' שלא כסדר השנויות במשנה תחלה פוגם ואח"כ עד אחד: