שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 5 · הלכה 2 · Segment 4

חייליה דרב כו'. כתב הש"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ט' עד אומר מת ועד אומר נהרג אע"פ שהן מכחישים זא"ז כיון ששניהם מודים שאינו קיים ה"ז תינשא. וכתב הב"ש בשם הח"מ להרמב"ם מת או נהרג הוי חקירה כמו הכחשה יין או דבש והכחשה בחקירות ודאי פסולין אפי' לד"מ וקשה למה פסק המחבר כהרא"ש ותי' דעת המחבר מת או נהרג לא הוי חקירה אפי' להרמב"ם דהוא כמו מנה שחור או לבן דאמרינן כיון שנתן לו מעות אינו מדקדק צורתא דזוזי שנתן לו ה"נ כיון שראה שאינו חי לא דקדק כו' ע"ש. ותימא לפ"ז מאי מייתי ראיה לרב מר"י ור"ש הא מתני' איירי בשהכחישו זא"ז בבדיקה לכך עדותן קיימת אבל בחקירה בטלה העדות ורב אפי' באחד אומר בסייף ואחד אומר במקל קאמר לא בטלה העדות וזו להרמב"ם ודאי חקירה היא (וכתבתי לשונו בריש פרקין ע"ש) וא"ל מייתי ראייה להא דאמר רב באחד אומר מן הכיס מנה ואחד אומר מן הצרור מנה דלא בטלה העדות דאף זו בדיקה היא אדרבה דוק לאידך גיסא ודאי מן הכיס או מן הצרור דמיא לסייף או מקל דלמה ליה לר' חייא למייתי שני דברים שאינן שוים ועוד נמצא שזו ראיה לחצאין אלא ודאי שניהם שוין ולהרמב"ם לחקירה דמיין וצ"ע וא"ת תיקשי להרמב"ם גופא דהא מדאמר רב לא בטלה העדות אפי' בסייף או במקל ש"מ דלאו חקירה היא י"ל עד כאן לא אמר רב אלא בשתי כיתות. וקסבר רב בשתי כיתות אפי' מכחישים זא"ז בחקירות לא בטלה העדות כיון ששניהם מודים שנהרג. לפ"ז יש ליישב קושית הח"מ מדמייתי ראיה מר"י ור"ש צ"ל כיון דעד אחד נאמן בעדות אשה הרי כאן שנים וה"ל כשני כיתי עדות כמ"ש יבמות שם בד"ה חייליה כו' ע"ש. א"כ בעד אומר מת ועד אומר נהרג מודה הרמב"ם דלא בטלה העדות. אבל הא ודאי ליכא למימר דלהרמב"ם בד"מ אפי' מכחישים זא"ז בחקירות לא בטלה העדות ואפי' עד בעד דהא בבבלי ובש"ע סי' י"ז סעיף כ"א מפורש דדוקא בבדיקות אם מכחישים זא"ז בד"מ לא בטלה העדות אבל לא בחקירות וצ"ע. וביבמות שם בד"ה מודה כו' כתבתי שיש לתמוה על הרא"ש והטור והש"ע שמפורש קאמר ר"ל אחד אומר מת ואחד אומר נהרג בטלה העדות ולא דמיין עדים לצרה ותירצתי דעתם לפסוק כרב דמדמי עדים לצרה כדמסיק רב. לא ס"ל לדר"ל ע"ש. אך קשה הא ר' יוחנן כר' לעזר ס"ל כמפורש ביבמות שם א"ר יוחנן אלו אמרה ר"ל עדים לצרה ממני שמעה. וקיי"ל רב ור"י הלכה כר"י כ"ש כאן שר' לעזר קאי כוותיה. ובתשובת צ"צ סי' נ"ט כתב דדייק להרא"ש ממשנה יתירא דתנן הואיל זו וזו מודים שאינו קיים ינשאו. דא"ל בא לאשמועינן בשאין שתיהן מודות לא ינשאו דהא ברישא תנן איפכא אלא לאשמועינן דאפילו בעדים דעלמא בכה"ג משיאין את אשתו ע"ש. ותימא הרי מפורש דרב לא חייש להך דיוקא. ובאמת לאו דיוקא הוא ור"י ור"ש לדבריו דר"מ קאמרי. לא מיבעיא לר"ל בבבלי שם דקאמר פליג ר"מ אף בראשונה ה"ק מודה לן מיהת בכה"ג ששניהם מודים שאינו קיים שתינשא. ואפי' לר' יוחנן דאמר מודה ר"מ בראשונה ה"ק אף זו לאו הכחשה מיקרי כיון ששניהם מודות שאינו קיים ולא שינתה דבריה אלא להכעיס צרתה. והב"ש כתב הרא"ש דייק מדמוקי ר' יוחנן פלוגתייהו בסיפא דוקא וטעמא דר"מ כמ"ש תו' כיון דחזינן שבאו להתיר לעצמן ולא להכחיש זה את זה לכך עדותן בטלה ור"י ור"ש סוברים עדותן קיים א"כ ה"ה בעדים דעלמא ע"ש. ואינו מחוור די"ל טעמא דר"י ור"ש שאין הכחשת צרה כלום אבל בעדים לא ותדע דהא בסוגיין קאמרי ר' לעזר ור"י מודה ר"מ בראשונה וקאמרי נמי מודו ר"י ור"ש בעדים ש"מ שטעמם כמ"ש. מיהו נראה דסובר הרא"ש רב ור' לעזר בהא פליגי רב סובר בד"מ אם הכחישו זא"ז בבדיקות אפילו אחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן עדותן קיימת ומת ונהרג למנה שחור ולבן דמיא וכנהרדעא ור"ל סובר אף בד"מ אם הכחישו זא"ז בבדיקות עדותן בטלה וכרב יהודה (בבבלי דף ל'). וקיי"ל כנהרדעא הלכך במת ונהרג עדותן קיימת דעדות נשים לד"מ דמיא. והיינו דר' אבין בסמוך דמוקי משנתינו בד"נ אבל לא בד"מ אלא שר' אבין מוקי לדרב בשתי כיתות ולדידן אפי' בכת אחת נמי כמפורש בפוסקים. ואף דקיי"ל כר' יוחנן דמודה ר"מ בראשונה ובעד אומר מת ועד אומר לא מת לכ"ע לא תינשא כמ"ש הרא"ש שם בפסקיו אפ"ה במת ונהרג תינשא שאין זה הכחשה בגוף העדות שהרי שניהם מודים שמת. והתי"ט ביבמות שם העתיק תירוצו של ר"א ומוקי סיפא דמתני' כר"מ ע"ש. ואגב שיטפא כתב כן. הוא סבר מדמסיק הש"ס ר' יוחנן בקושיא לית הלכתא כוותיה ואינו כן כמ"ש הרא"ש שם ע"ש וצ"ע. כתב תו' במכילתין דף ח' ע"ב בד"ה והביא כו' יש ללמוד מכאן אי אתו עדים ואמרו אשת פלוני זנתה בעי דרישה וחקירה לאוסרה על בעלה וסברה היא דלא גרע מגזילות וחבלות ע"כ. ותימא מדבעינן כאן דרישה וחקירה אין למילף מידי דהכא אנפשות קא אתי דלד"ה בעי דו"ח אבל כשאין באין אלא לאסרה על בעלה לא בעינן ואם כוונתם מדהיא מותרת לבעלה כשהוכחשו הלכך צריכין דו"ח ואפי' בדיקות נמי בעי קשה אף דכשהוכחשו בחקירות עדותן בטלה מ"מ אין זו הוכחה דבעינן דו"ח. ותדע אנן דקיי"ל ד"מ א"צ דו"ח ואפ"ה אם הוכחשו בחקירות עדותן בטלה כמבואר בש"ע ח"מ סי' ל'. וכן דעת רוב הפוסקים כמ"ש הש"ך סי' ל"ג. ועוד קשה בסוף יבמות ירושל' ובבבלי מסקי דפליגי תנאי אי עדי נשים בעי דו"ח או לא ומ"ד לא בעי טעמיה מדאית ביה ד"מ שיש בה גביית כתובה וכוותיה קיי"ל א"כ ה"נ אין בה הפסד כתובה וא"צ דו"ח. ועוד מאי ראיה מייתי מגזלות וחבלות הא כתב' תו' דף ג' בד"ה שלא כו' גזילות וחבלות וכתובת אשה כו' לא בעינן דו"ח כו' ואפי' לתירוצא אחרינא שכתבו שם דגזילות וחבלות צריכין דו"ח אסיקו כתובת אשה וכל מילי דעבדינן שליחותייהו ולא בעי מומחין א"צ דו"ח ע"ש. וכיון דדנין עכשיו אשה שזנתה לאסרה על בעלה לא בעי דו"ח וצ"ע: