שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 2 · הלכה 6 · Segment 9

וכותב ס"ת לשמו כו'. כתב הרמב"ם ריש פ"ג מהל' מלכים בעת שישב המלך על כסא מלכותו כותב לו ס"ת לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו ומגיהו מספר העזרה ע"פ ב"ד של ע"א אם לא הניחו לו אבותיו או שנאבד כותב שני ס"ת. וכ' הכ"מ סובר רבינו מלך סומך על של אביו בס"ת שחייב בו מדין הדיוט כיון שבס"ת שחייב בה מדין מלך אינו סומך על של אביו הרי הוא כותב ס"ת וסגי בהכי ע"ש. ותימא איך מקיים מ"ע של ועתה כתבו לכם כו' הא ס"ת של מלך היא מצוה אחריתא והרמב"ם מנאן לשתי מצות ובשל אבותיו אינו יוצא כלל ועוד שבפ"ז מהס"ת כתב והמלך מצוה עליו שיכתוב ס"ת לעצמו לשם המלך יתר על ספר שהיה לו כשהיה הדיוט משמע שחובה על המלך לכתוב לעצמו ס"ת כשאר הדיוטות א"כ ל"ל של אבותיו כלל הא כבר ה"ל ס"ת בהיותו הדיוט ונ"ל דכוונת הרמב"ם שאם הניחו לו אבותיו יוצא בה משום ס"ת שחייב בה הדיוט אם מניחו אותה ע"פ ב"ד והא דכתב ומגיהו קאי נמי על ס"ת שהניחו לו אבותיו וכדפסק בהל' ס"ת שם וכל המגיה ס"ת ואפילו אות אחת מעלה עליו הכתוב כאלו כתבו כולו. ומסידור לשונו שם נראה דקאי אס"ת שהניחו לו אבותיו דבה איירי מקמי הכי ודלא כפי' תו' דקאי אלוקת. ודקדוק לשונו כאן משמע כדברי שבהס"ת כתב ומגיהין אותו וכאן כתב ומגיהו ולא כתב אותו אלא ודאי דאתרווייהו קאי:

ומניחין אותו מספר עזרה. במ"ק פ"ג תנן ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר עזרה ופירש הר"ב ס"ת שכה"ג קורא ביה"כ ואע"ג דצריך לרבים. ופי' זה דחוק הא בחה"מ מיהת אין בו צורך לרבים. ונ"ל כיון שהוא הספר המוגה מכל הספרים וכל הרוצה לתקן ספריו ממנו הוא מתקן כדאמרינן הכא הלכך הוי צורך הרבים שלא יהא שעה אחת בלא תיקון. והא דאמרינן ע"פ ב"ד של ע"א נראה דלאו דהוא דרבנן. דאי דאורייתא קשיא אמאי לא תני לה במתני' דפ"ק בהדי הנך דבעיין ע"א ודוחק לומר תני ושייר: