שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 9 · Segment 21

בעידי בכורה. לשון ראשון שבקונט' הוא מפירש"י בפירקין. ותו' כתבו א"כ ל"ל שני עדים אפי' יחיד נאמן ואפילו עד מפי עד כדאמרינן פרק פסולי המוקדשין ע"כ. ואיני מבין קושייתם הרי מפורש שם (דף ל"ה) ר' יהושע בן קפוסאי אומר בכור בן כהן צריך שנים מן השוק להעיד עליו. ור"ח סובר כוותיה ודאי דאיכא למימר רב אידי בר אבין נמי כוותיה סבירא ליה אע"ג סתמא דש"ס פליג עליה ע"ש. ונראה רש"י מיאן בפי' התוס' דסובר לעדות בכור אדם בעד אחד סגי. וכ"מ ב"ב דף קכ"ו ע"ב האי דאתי לקמיה דר"ח ואמר מוחזקני בזה שהוא בכור כו'. ש"מ דבחד סגי. והרשב"א בחידושיו דף קכ"ז בד"ה היו מוחזקין בו שהיא בכור פירש הר"ש בקלא בעלמא כעין שאמרנו למעלה דהוה אבוה קרי ליה בוכרא אבל בעדים אינו נאמן ואדרבה איפכא משמע אי אבוה הוה רגיל דאמר בוכרא כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד אבל בעדים נאמן ע"ש שמעינן מהכא דבקלא בעלמא מחזקינן ליה בבכור ה"ה שא"צ שני עדים. ונראה דאף הר"ש לא קאמר אלא היכא שלא אמר בפירוש שהוא בכור לענין הדין אלא מילי בעלמא אמר כמפורש שם ולא שייך כאן כיון שהגיד כו'. וטעמא דמלתא כיון שהכשירה התורה אביו לעדות זה סמכינן נמי אדיבורא בעלמא אע"ג שלא אמר כן בב"ד ושלא כיוון להעיד. והרשב"ם כתב שם בד"ה מוחזק אני בו ועד אחר עמו כו' ע"כ. ואין פירושו מוכרח שם אדרבה פשטא דלישנא משמע דאין שם אלא אחד ועיין בח"מ סי' רע"ז:

ובעדי חזקה. בקונטרס פירשתי שני לשונות והראשון הוא פירש"י וקשיא לי א"כ מאי קאמר בסמוך ר"ח שמע לה משני חזקה אלו אחד מעידה כו' ואין כל חזקה כו' הא גם בשני חזקה פליג רבי בא וסובר דבכה"ג עדותן עדות לד"ה אלא ודאי פי' השני שבקונטרס עיקר וטעמא רבא איכא לחלק ביניהם דהכא ראו כל אחד מה שהיו יכולין לראות משא"כ בשאחד מעיד על א' ב' ג' שבשמיטה כו' וכ"נ מהרשב"ם פרק חזקת ע"ש:

בגבו. בבבלי דף ל' פירש"י בגבה בין קשרי אצבעותיה וכ"פ בב"ק וקשה בנדה דף נ"ב תניא שני שערות שאמרו אפילו אחד בגבה ואחד בכריסה אחד ע"ג קשרי אצבעותיה של יד ואחד ע"ג קשרי אצבעותיה של רגל ש"מ בגבה לאו היינו קשרי אצבעותיה וכפירושי בקונטרס כן פירש"י בנדה שם. והה"מ פ"ב מה"א כחב גבה וכרסה הכל הוא בערוה וגבה מקום תפוח של הערוה וכרסה שפת הערוה אבל גבה ממש אין מועילין וכתב הד"מ (ומביאו בב"ש) ודברי בעה"ת שמביא הטור ססי' קנ"ה לא משמע כן דהא כתבו ע"ז ואין אנו בקיאין לבדוק כל הגוף ש"מ גבה וכרסה ממש הוא ע"כ ודברי תימא הם בעה"ת ותו' חששו לדברי ר"ש דאמר אחד ע"ג קשרי אצבעותיה כו' ודאי דכל הגוף בעי בדיקה אבל מודים דגבה וכרסה הכל הוא בערוה וצ"ע ופי' הרשב"ם פרק חזקת דף נ"ו ע"ב ע"ש צ"ע:

מ"ד פסול כו'. לפום ריהטא נראה מ"ד פסול סובר שתי שערות דבר אחד הן ואם שני עדים בדקו היום בכל מקום ולא מצאו רק אחת בגבה ובדקו למחר אותן עדים עצמן ולא ראו רק אחת בכרסה אינו כלום דכיון שאינן יחד בבת אחת אמרינן שומא נינהו א"כ ה"ל חצי דבר וזו היא דעת הרשב"ם ב"ב דף נ"ו ומ"ד כשר סובר כיון שראו כל מה שיכולין לראות דבר שלם הוא ואפי' בשתי כיתות ולזה נוטה קצת דעת ריב"א בתו'. אך לשון שמא קשה דמשמע שספק הוא אם היתה הראשונה בשעה שראו השניה ולא בדקו בכל מקום א"כ אין להכשירן שמא לא ראו כל מה שהיו יכולין לראות לכך נראה כמ"ש סוטה דף ב' בתוס' דה"ג מ"ד כשר כמעיד על חצי סימנין ומ"ד פסול אני אומר שמא נשרו וה"פ מ"ד כשר ה"ל כמעיד על החצי מידי דהוי אחזקה אם שנים מעידין על שנה הראשונה ושנים על השניה וכו' מצטרפין ה"נ מצטרפין ומאן דפוסל סובר שאני הכא דחיישינן שמא נשרו ולא היו מעולם שני שערות יחד ולא מיקרי גדול עד שיהיו שניהן יחד א"נ כמ"ש תוס' שם ע"ש:

אילו שטר כו'. וקשה הא לא דמיין להדדי בשלמא שטר אין לנו אלא עד אחד דשטר כשר הוא אבל הכא יש לנו שני עדים שזה הוא גדול בשנים: