שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 5 · הלכה 5 · Segment 2

את מי ממנין כו'. מלשון זה משמע שהמלמד זכות ממנין להיות דיין לעולם. אך קשה א"כ יהיו ב"ד זוגות. גם מדקאר"י נזדכה מפי עצמו אין מושיבין אותו דיין אמאי משום דאדם קרוב אצל עצמו. הא מיהת אפשר למנותו להבא להיות מן הסנהדרין אלא ודאי אינו מן הסנהדרין וכמ"ש התוי"ט בד"ה ולא היה יורד כו' ע"ש אלא נמנה עמהם לדין זה. וז"ל הרמב"ם פ"י מה"ס אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד זכות מעלין אותו עמהן לסנהדרין ואם יש ממש בדבריו שומעין לו ואינו יורד משם לעולם אפילו אמר הנדון עצמו יש לי ללמד על עצמי זכות שומעין לו ועולה למניין והוא שיהיה ממש בדבריו. וכתב הלח"מ ומ"ש שומעין לו ה"ה דעולה למנין וכמ"ש בנדון עצמו. אך בנדון קשה איך עולה למניין הא קרוב הוא ואין הדין נגמר בקרובים וצ"ע ע"ש. וביותר יש לתמוה על הרמב"ם מסוגיין שמבואר נזדכה מפי עצמו אינו עולה למניין. אך אחרי העיון איכא לתמוה טובא מאי קאמר והוא שיהיה ממש בדבריו. פשיטא אם אין ממש בדבריו היך יעלה על הדעת שיהיה ממנין המזכים. ואם כוונתו שהכל יודו לדבריו א"כ מניין ל"ל. לכך נראה דה"ק שומעין לו ועולה למקום הסנהדרין כמ"ש באחד מתלמידום והוא שיהיה ממש בדבריו הוא דמעלין אותו אבל אם אין ממש בדבריו דהיינו שאין ראיה הדומה לזכות אין מעלין אותו וכ"ה לשון המשנה ואפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות שומעין לו ובלבד שיש ממש בדבריו. וניחא בזה גם קושית הלח"מ: