שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 8 · הלכה 3 · Segment 2

אזהרה לגניבה הראשונה מנין כו'. בבבלי בפרקין גרסינן מלקות בבן סו"מ מנ"ל למדנו ויסרו מויסרו ויסרו מבן ובן מבן והיה בן הכות הרשע. וצ"ל אף הירושלמי אית ליה הך גז"ש דמלא תגנוב לא שמעינן מלקות דהא ניתן להישבון וכ"כ הרמב"ם ריש ה' גניבה אין לוקין אלאו דלא תגנוב שניתן לתשלומין ע"ש. ואיצטרך ויסרו דלוקין עליו. ושמעינן מכאן דהא דאמרו בבבלי פ' ד' מיתות דף ס"ג ע"א אזהרה לבן סו"מ מנין ת"ל לא תאכלו על הדם לא קאי על הגניבה הראשונה שזו מלא תגנוב שמעינן. אלא אאכילה השנייה שהיא מביאו לידי מיתה משא"כ האכילה הראשונה שאפשר שלא יאכל השנייה ואין כאן מיתה. וכן מפורש בדברי הרמב"ם בס' מצות שלו מצוה קצ"ה וז"ל א"כ אחד שנידון בן סו"מ על התנאים הנזכרים בסקילה ידענו שהוא מוזהר ממנו בהכרח כו' ואזהרתו מלא תאכלו על הדם ע"ש הביא ראיה מסקילה ולא ממלקות ש"מ שסובר שמלקות אזהרתו מלא תגנוב ולא מלא תאכלו כו'. ובזה נסתלק השגת הרמב"ן שכתב אבל נאמר שאף אזהרת אכילה הראשונה בכלל לא תאכלו ששתי האכילות מביאות לידי מיתה כו' והראוי לעלות מזה שתי מניעות כו' ע"ש. דאזהרת לאו דלא תגנוב כבר מנה הרב במצוה רמ"ד. ובהכי ניחא קושית תו' בבבלי שם בד"ה משום כו' ועוד תימא הא בן סו"מ לוקה כו' וכיון דגלי רחמנא דלקי ה"ה בכל דוכתא כו' ע"ש דלא לקי אלאו דלא תאכלו אלא על לא תגנוב. וכ"ת הא גם באכילה שנייה בעינן שיגנוב שנית ואח"כ יאכל כו' א"כ אף במיתה איכא אזהרה דלא תגנוב. י"ל אין הגניבה גורמת המיתה שהרי בגניבה לחודה אין בה מיתה עד שיאכל אכילה המכוערת ואין בה שום אזהרה. ור"ת א"כ אף למלקות לאכילה הראשונה אין כאן אזהרה דהא אגניבה לחודה אין כאן מלקות אלא על האכילה המכוערת י"ל דמן הדין יש ללקות אלאו דלא תגנוב אלא שניתן להשבון וכיון דבבן סו"מ לאחר שאכל אכילה הראשונה גלי לן קרא דויסרו שלא ניתן להשבון בדין שיהא חייב מלקות אלאו דלא תגנוב משא"כ במיתה. והמהרש"א כתב ריש פ' איזהו נשך דף ס"א בד"ה לעבור כו' סברי תו' לא מיקרי ניתן לעשה אלא גזל כו' ע"ש נמצא דסברי שלוקין אלאו דגניבה וקשה א"כ ויסרו ל"ל תיפוק ליה דלקי משום לא תגנוב וי"ל תו' לא כתבו כן אלא לר"מ דסובר לוקה ומשלם וכוותיה צריכין לאוקמי סוגיא דהתם ע"ש ור' אבהו דאמר גז"ש דויסרו לא אמרה אלא לרבנן דכוותייהו קיי"ל דאין לוקה ומשלם. ועמש"ל [פ"ז הט"ז] בד"ה המכשף כו':

לא תגנוב. וקשה הא לא תגנוב בעשרת הדברות הוא דכתיב ובגונב נפשות איירי כמפורש בבבלי פ' הנחנקין. גם הרמב"ם כתב ריש ה' גניבה כל הגונב ממון עובר על ל"ת שנא' לא תגנוב. ובפ"ח מה' אלו וכל הגונב נפש מישראל עובר בלא תגנוב כו' ע"ש. וצ"ל דכאן וברמב"ם הוא ט"ס וצריך להיות לא תגנובו וכ"ה בת"כ. וכ"ת א"כ אזהרה לגניבה שנייה מנ"ל י"ל סובר הירושלמי אזהרה הראשונה ושנייה תרווייהו מחד קרא מדכתיב לא תגנובו שמעינן דכיון דמוזהר על העבירה ההיא יהיה אזהרתו באיזה ענין שיהיה ה"ל אזהרה והוא בכלל לא ענש אא"כ הזהיר ופליג על הבבלי דיליף אזהרה שנייה מלא תאכלו ועמ"ש בסמוך. וכ"ת א"כ ע"מ למיקט מנ"ל כמ"ש בקונט' לא תגנובו מיותר דאיכא למילף מרבית ואונאה אינו כלום דהא איצטרך קרא לאזהרת מלקות ומיתה דבן סו"מ והא ליכא למילף מביניא דרבית ואונאה דהנך אזהרות לא נאמרו לכך בשלמא אי ילפינן אזהרתו מלא תגנוב ניתא דהא קרא נאמר נמי בבן סו"מ ובו הזהיר אמלקות ומיתה משא"כ אי יליף להו מבינייא. י"ל מוי"ו דלא תגנובו יליף כל ענין מעניני הגניבה אסרה התורה ותדע דמוקמינן הך קרא בכמה ענינים שלא למקט ולשלם ת"כ אלא ודאי כמ"ש דעיקר קרא איצטרך לגניבה עצמה ושלא למקט מריבויא דקרא או בדרך אסמכתא אסרוהו. ונראה שזו היא דעת הרמב"ם ולכך כתב אסור למיקט אבל אינו בלאו ודלא כמ"ש הלח"מ ריש ה' גניבה ע"ש עמ"ש בסמוך. ובן בג בג נמי ריבוייא דלא תגנובו דריש דמשמע לשון רבים דהיינו גנב אחר גנב. והרבה דחק המהרש"א בחידושי אגדות פ"ק דברכות במשל דמייתי התם בתר גנבא גנב כו' ע"ש. ואין ספק שנעלמו ממנו דברי בן בג בג דה"ק הגונב את שלו מן הגנב טעמו טעים דדומה להא דר"ה שנטל את שלו מן הגנב ואמרו לו שגם זה אסור שאין ליקח אותו אלא בפרהסיא ולומר שלי אני נוטל ולא בגניבה: