שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 9 · Segment 23

ועבדין ליה גזר דין כו' עיין בקונטרס. ונראה אף הבבלי מודה בזה. ומה שמביא ריב"א ראיה מפ"ב דכתובות כמ"ש הפוסקים בשמו ומביאו הב"י סי' כ"ח ע"ש אינו סותר לדין זה דכיון דיכול לערער עליו א"כ אין כאן הזמה ונפקא מינה שאין העדים יכולין לחזור ולשנות כמ"ש בסמוך בתו' והמרדכי כתב יש דוחין ראיית ריב"א עדים זוממים חידוש ולא גמרינן מיניה וכתב המהרש"ל פ"י דב"ק סי' ט' ואיני מבין נהי דחומרא לא גמרינן מינייהו מ"מ קולא גמרינן מהם וכ"נ מלשון רש"י פרק כל הבשר דוקא חומרא גמרינן מיניה ע"ש. וקשה טפי ה"ל להביא ראיה מגמרא דפ"ק דנדרים וחולין פרק גיד הנשה ועמ"ש בירושל' נזיר [פ"ו ה"א] בתו' בד"ה מה פליגין כו'. ולענ"ד כוונת המרדכי עדים זוממים חידוש הוא מטעם מאי חזית דסמכת אהנך כו' אין להגדיל חידושייהו ולומר דאפילו העידו שלא בפניהם מהני דמה לנו להרבות בחידושיה. ובזה גם קושיא שנייה של המהרש"ל ע"ש לאו קושיא דודאי לכתחלה בעינן שיעיד בפניו דכתיב והועד בבעליו ובממון אמרינן דמהני בדיעבד ובעדים זוממין אפילו בדיעבד לא מהני ועמ"ש ר"פ אד"מ:

אדם ששלחו אחריו כו'. בבבלי ב"ק דף קי"ב גרסינן אר"א א"ר שבתאי מקבלין עדים שלא בפני בע"ד תהי בה ר"י וכי מקבלין כו' קיבלה מיניה ריב"ח כגון שהיה הוא חולה או עדיו חולים כו' ושלחו לו ולא בא. וכתב תו' אור"י מדלא קאמר או שלחו כו' משמע דבעי שלחו לו ולא בא בהדי שהיו עדים חולים כו' ע"ש. ותימא הרי כאן מבואר דבשלחו לו ולא בא לחוד סגי ובבבלי גרסי' או כמ"ש תו' שם בשם הספרים ואף דלקמן משמע קצת דהירושלמי סובר מקבלין כו' מ"מ ריב"ל ודאי לא פליג וצ"ע: