[וז"ל הטור אחד האיש ואחד האשה] ומיי' כ' כיון שכהנת אינה מוזהרת על הטומאה גם אין הנשים מצוות לטמאות לקרובים ולא נהירא לא"א ז"ל אלא אשה מצווה לטמאות לקרובים כמו האיש:
קריאה במקור
שלטי הגיבורים על מנחות · דף 1b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ור"ת כתב שיכול ליכנס לבית הקברות לקבור מתו ומיי' וסמ"ג כתבו כרבינו וטור שע"ג כתב לכל אלו מטמא בין לצורך בין שלא לצורך עד שיסתום הגולל אבל משנסתם הגולל שוב אין מטמא להם ובעוד שהכהן מתעסק במתו מות' לטמאות גם לאחרים אבל משפירש לטמאות למתו אסור לטמאות גם לאחרים אפי' בו ביום לפיכך אין לו ליכנס לבית הקברות לקבור מתו אע"פ שבשעה שמכניסו מותר לטמאות לאחרים מ"מ לאחר הקבורה כשחוזר על הקברים מוסיף לו טומאה לפיכך משפחות כהונה עושין להם שכונה בסוף בית הקברות שלא יטמאו בקברים אחרים:
מיי' וסמ"ג פליגי ע"ז וכתבו דאין הכהן מיטמא לשום עצם מעצמות אביו דאינו מטמא לו אלא כשהוא שלם ולא כשהוא חסר והטור כתב דדוקא כשנחסר האבר לאחר מיתתו אינו מטמא לו אבל אם חסר ממנו אבר בחייו ומת מטמא לו אף ע"פ שאינו שלם:
סמ"ג עשין רל"א כתב מצאתי בשם רב"י שבזמן הזה כהן המיטמא בבית הקברות אינו לוקה ומביא ראיה מדתניא במס' שמחות הרי שקבר את מתו ובא מת אחר כל זמן שעוסק בבית הקברות יכול לעסוק בו פירש מן הקבר אם חזר וקברו לוקה דברי ר"ע ר' טרפון אומר כל היום אינו לוקה מפני שאינו מרבה עליו ימי הטומאה ובהלכות גדולות פוסק כר' טרפון וא"כ בזמן הזה מה מרבה טומאה יש כיון שמי חטאת אינה נוהגת ע"כ:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c43ea0da04cc87551f58d02ce4c941199f5f8b9f20d69daf1c20b7f43011ee6b