וכתב מיי' קטן שבא לטמא את עצמו אין בית דין מצווין להפרישו אלא שאביו מצוה לחנכו בקדוש' וכתב הטור ונ"ל שצריכין להפרישו וכן משמע מלשון שדרשו אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים משמע שצריך להזהירם מלטמא וסמ"ג הוכיח מההוא דפ' חרש כדברי מיי' דלא הוזהרו הגדולים על הקטנים אלא שלא יטמאו אותו בידים:
קריאה במקור
שלטי הגיבורים על מנחות · דף 1a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כן כ' מיי' וסמ"ג והטו' סי' שע"ד כ' ואינו נקרא מת מצוה אלא א"כ מצא ראשו ורובו או שדרה וגולגולת ואם מצא שדרה וגולגולת או ראשו ורובו וקברו חוץ מאבר א' חוזר לטמאות בשביל אותו אבר ובזה חמור מקרובים שאינו מטמא להם אא"כ יהו שלמי' כדפרישית ואיזהו מת מצוה כל שמוצאו במקום שאם יקרא המוצאו לישראל לבוא להשתדל בו לא ישמע אותו לבא להשתדל בו אבל אם קורא כהן המוצאו לאחרים לבא ובאין לא יטמא הכהן המוצאו אם יש לו כל צרכו וכמה כל צרכו למאן דקרי ותני עד שיהיה לו שית אלפי גברי ולמאן דמתני אין לו שעור וכן לנשיא מטמא לעולם ולרבו לא יטמא אם יש לו שיעור:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c43ea0da04cc87551f58d02ce4c941199f5f8b9f20d69daf1c20b7f43011ee6b