חידושי רמב"ן על בבא בתרא · דף 136a

מספקא ליה אי תנאה הוי או חזרה הוי. איכא דקשי' ליה אמאי לא אמרי' תפוס לשון ראשון, ולא קשיא דאי תנאה הוי תרווייהו תפסינן לכולי עלמא ולשון ראשון בלבד אי אפשר לתפוס דאי חזרה הוי מצי הדר ביה. ורבינו שמואל [נ"א – ורש"י] ז"ל תירץ יפה מה שאמרו תפוס לשון ראשון או לשון אחרון בפירושיו.

הכי אמר רב הלכה כר' יוסי. קשיא לרבינו הגדול ז"ל הא אתקין רב בגיטין מיומ' דנן ולעלם לאפוקי מדר' יוסי (גיטין פה,ב), וניחא ליה התם איסורא והכא ממונא, וכן כתב הרב ר' שמואל ז"ל.
ואיכא דקשיא ליה, והא התם בגיטין (ע"ב א') אקשינן מהא דרבה בר אבוה חלש וכו' אלמא אפי' לענין גט סבר לה כר' יוסי ולא קשי' דאנן הכי קאמרינן כיון דאיסורא הוא חשש רב לספקא שלא לעשות בה מעשה אע"ג דסבר לה כותיה אי נמי חייש דילמא איכא דסבר לה כרבנן ופסלי ליה לגיטא ולאפוקי נפשין מפלוגתא תקון כי ההיא דאמרי' בכתובות (כ"א א') בקיום השטר והא דאמרי' לאפיקי מדר' יוסי כלומר שלא לסמוך על דברי ר' יוסי, וזה הביעור נכון.
אבל מה שאמר רב נחשון גאון ז"ל נהדר ביה, לא דאיק דהא התם בגיטין אקשי' מהא דרבה בר אבוה אלמא לא הדר ביה ורבינו הגדול ז"ל חשש לרב נחשון גאון ז"ל במס' גיטין ודחה לר' יוסי ואפשר שסמך על מה שאמרו ר' יהודה הנשיא הורה ולא הודו לו כל סיעתו ואמרי לה כל שעתו.

בהקנאה מהו. פי' הרב רבינו הגדול ז"ל בשטר שכתוב בו קנין דמשעת קנין שעבד נפשיה ואליבא דרב יהודה ומינה שמעינן לר' יוסי היכא שאין כתוב בו זמן.

אקנייה וקנינ' מיניה לא צרי'. פי ה"ר שמואל ז"ל דהאי וקנינ' מינה בשיטה אחרונה כתבי ליה וקשיא הא אין למדין משיטה אחרונה וי"א כיון דכתיב מההוא ענינא לעיל גמרינן מינה ואינו מדוקדק שהרי טעמא דמילתא מפני העדים המרחיקין שיטה אחד לפיכך אין ללמוד ממנה כלום אלא לאו שיטה אחרונה ממש קאמר שאין למדין ממנה וסוף השטר קרי הכי.