חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי תענית · פרק 4 · הלכה 5 · Segment 5

והובקעה העיר פריך והכתיב בירמיה בט' בחודש וכו' ומשני קלקול חשבונות יש כאן וכן בקרא דיחזקאל דכתיב בא' לחודש משני ג"כ קלקול וגו' עד יעשה זה ראש לחשבונות. עי' פי' ק"ע. ולפע"ד נראה להוסיף כיון שעד עתה היה תלויה בדין וביום שנשבר תם עונך בת ציון ומיד מתחיל נחמה ע"כ מתחיל חודש אחר ונקרא מנחם כמו שאנו נוהגים ע"כ קורא לט' באב א' בחודש. ואמנם בק"ע תמה איך שייך לומר בספרי נבואה קלקול חשבונות. ועוד אפי' תימא ירמיה טעה מרוב צרות שהיה בירושלים אבל בנבואת יחזקאל שהיה בבבל עם החרש והמסגר גלות יכניה והם ישבו שלוים ושקטים והוא ראה בנבואתו חורבן ירושלים ביום א' באב ואיך טעה בחשבון. ונלע"ד ליישב הכל בעזה"י. בהקדים מה דאיתא בסמוך דלעולם בין בקיעת העיר לחורבן הוא כ"א יום ובין אם תחשוב הבקיעה בט' תמוז היה החורבן א' אב. ואם הבקיעה היה בי"ז היה החורבן בט' באב. עוד אקדים מ"ש לעיל הואיל ותם עינך בת ציון הוא תחילת נחמה מכאן ואילך היינו לקושטא דמלתא. אבל אנשי אותו הדור בבבל לא האמינו זה ונתיאשו ובאו זקני ישראל לפני יחזקאל ואמרו נהיה ככל הגוים כי עבד שמכרו רבו אין לזה על זה כלום והשיב להם ביד חזקה וכו' אמלוך עליכם. ונבוא אל המכוון בעזה"י דאנשי בבל שמעו מהנביאים שלהם ביום א' לחדש שמח צור במפלת ירושלים והם לא הבינו כי ט"ב נקרא א' בחדש על כי תם עונך ע"כ חשבו כפשוטו כי ביום ר"ח אב נשרף בהמ"ק וחשבו כ"א יום למפרע לבקיעת העיר ויהיה ביום ט' תמוז. ויען כי הם ישבו בבבל שלוים ושקטים ולא היה להם שום בלבול הדעת ומכ"ש לנביא יחזקאל ע"כ האמינו זה אמת נכון כי כך היה המעשה. ושוב ביום ה' טבת שאחריו בא הפליט הראשון מירושלים ואמר הוכתה העיר כשאמר להם שנבקע בי"ז בתמוז ונחרבה בט' באב לא האמינו להפליט כי אמרו אתם טעיתם ואנן על נביא שלנו נסמוך. ואפי' אח"כ כשהגיעו להם ספרי ירמיה ושם בודאי היה נכתב י"ז בתמוז נבקע העיר היה מגיהים בו בט' לחדש הרביעי כי הם תלו הכל בקלקול חשבונות. אבל באמת לפי מה שידענו כי תם עונך בת ציון וט' באב נקרא א' לחדש מנחם אין כאן קלקול ולא טעות ואמת נכון כי בי"ז נבקע העיר ובט' נחרב הבית: